שאלה:

מאפים ביתיים שעושים אותם לפעמים פרווה ולפעמים חלביים מה דינם?

תשובה:

לכתחילה - ראוי להנהיג לעשותם בצורה אחרת כדי שיהיה ניכר לכל שהם חלביים, ובדיעבד - המאפים מותרים ואינם בכלל עיסה שנילושה בחלב {כל עוד בני הבית יודעים שגם בצורה הרגילה לפעמים עושים אותם חלביים ומן הסתם יבררו לפני שיאכלו}. ומ"מ כדי למנוע חשש מכשול מכל וכל ראוי לסמן גם לאחר האפייה את המאפים החלביים.

תשובה מורחבת:

חכמים גזרו על עיסה שנילושה בחלב שאסור לאוכלה כלל אפילו לבדה מחשש שמא יאכלו אותה עם בשר. היינו היות שיש רגילות שסתם עיסה היא פרווה, וניתן לאוכלה בין עם בשר ובין עם חלב, ולכן כאשר נעשתה עם בשר או חלב עלול להיוולד מכשול שיאכלו את המאפה עם דברים אחרים. כדי למנוע מכשול זה גזרו חכמים שאסור לאכול לחם זה כלל, ובפשטות אין פתרון אלא לזרוק לחם זה. (וראה בכה"ח צז,יא לענין אם היה בשוגג)

אכן התירו לעשות עיסה עם חלב או בשר באחד משני תנאים – א. עושים רק כמות קטנה (לפי השו"ע כמות שנאכל בארוחה אחת ולפי הרמ"א כמות שנאכלת ביום אחד) ב. עושים צורה מיוחדת לבצק כך שהמאפה ניכר שאינו מאפה רגיל וכך ידעו שהמאפה אינו פרווה.

דין זה הוא בעיסה אבל ירקות שנעשו בשריים או חלביים כגון בצל שנחתך בסכין בשרי או חלבי לא גזרו בהם וכלשון ערוך השלחן "דפת שאני דעל הלחם יחיה האדם אבל בשארי דברים לא גזרינן". ואמנם נראה מהפוסקים שלאו דוקא לחם ממש אלא ה"ה כל מאפה – כך נראה מדברי היעב"ץ (א,סב) - שכתב לענין בסקוטים מסוג כזה שרגילים לאכול עם בשר או חלב שהם כשאר פת ואסורים אם עשה אותם עם חלב אע"פ שהם דקים יותר מ"מ כיון שעושים אותם תדיר יבוא להחליף עם פת רגילה ויאכל בטעות עם בשר.  וביד יהודה החמיר יותר שכל דבר שדרך להחזיקו לזמן מרובה ולאוכלו בין עם בשר ובין עם חלב דינו כדין עיסה ואף בדיעבד אסור כמו פת. (ולדבריו תבלין שונה כי מחזיקים בחזקת בשרי או חלבי).

לפי זה לכאורה יוצא שמאפה שרגיל להיות פרווה ועשו אותו עכשיו חלבי ועשו אותו בכמות של יותר מארוחה אחת (לשו"ע) או יותר מכמות של יום אחד (לרמ"א) וגם לא עשו בו שינו בשעת העריכה של הבצק- המאפה אסור באכילה וצריך לזורקו.

אמנם יש מצבים יוצאי דופן -

א.      מאפה שלא נאכל עם בשר או חלב כגון שהוא מתוק ונאכל לקינוח בזה לא גזרו חכמים כיון שהחשש הוא קל יותר- שו"ת מהרי"ט הובא בפת"ש ובכה"ח צז,טו.

ב.      מאכל שידוע שאינו פרווה – בברכי יוסף כתב לגבי בורקס שבארץ ישראל נוהגים לעשות צורות שונות לחלבי עושים בצורת משולש (כפי שהוא עד היום) . ואמנם לא כתב בפירוש מה דינו אם לא עשו זאת בצורה זו האם נאסר.  אמנם בשו"ת בתפארת אדם יו"ד סי' טו הובא בשדי חמד מערכת בשר וחלב אות ח (הביאם הדרכי תשובה ס"ק כב) כתב לגבי בצק ממולא שאע"פ שאין עושים שום היכר חיצוני מותר כי כיון שידוע שיש מילוי משני הסוגים אם כן הבא לאוכלם מסתמא בודק כדי לדעת מאיזה מין הוא והביא שם עוד טעמים להקל (שניכר ושלא אוכלים ביחד עם הבשר) וגם השדי חמד העיר שמה שנוהגים בעירו לעשות מאפה ממולא פעמים עם שומן ופעמים עם חמאה מותר אף שאין עושים שום שינוי.

לפי זה יוצא שדבר שהעולם יודעים שאינו פרווה אע"פ שלכתחילה נראה להחמיר  כשיטת הברכי יוסף לעשות לו צורה מיוחדת אבל מ"מ אם לא עשו לו צורה מיוחדת אפשר לסמוך על כך שהעולם רגיל לברר ולא לאכלו עם בשר או חלב אלא אם מבררים.

ונראה  להוסיף שאפילו אם לפעמים עושים מאפה זה פרווה מ"מ כל שידוע שיש ממאפה זה גם מאפה חלבי בכמות מצויה עד כדי  שהבא לאכול שואל ומברר לפני שאוכל אם המאפה פרווה או חלבי ממילא יש להתיר כי לא יגיע לידי מכשול שהרי רגילים לברר לפני האכילה.

לסיכום – נראה שמאפה ביתי שידוע לבני הבית שהמאפה הנ"ל אינו תמיד פרווה ולכן הם רגילים לשאול מה מעמדו של המאפה הנ"ל – לכתחילה ראוי להנהיג לעשותו בצורה אחרת כדי שיהיה ניכר לכל שהוא חלבי (לחשוש לברכ"י הנ"ל) אבל אם בדיעבד נעשה בצורה רגילה כל עוד שבני הבית יודעים שגם בצורה הרגילה לפעמים עושים אותו חלבי ומן הסתם יבררו לפני שיאכלו - המאפה מותר ואינו בכלל עיסה שנילושה בחלב. ומ"מ כדי למנוע חשש מכשול מכל וכל ראוי לסמן גם לאחר האפייה את המאפה החלבי.

אם מרוב שרגילים להפריד בין שני סוגי המאפים וכעת בטעות נעשה בצורה של הפרווה ויש לחשוש שבני הבית לא ישאלו אלא יחשבו שהוא פרווה והוא מאפה שרגילים לאוכלו עם חלב או בשר ונעשה בכמות גדולה נראה שכל המאפה נאסר ויש לדון על דרכי הפתרון (ראה כה"ח צז,ט).