סוף נז:-נח.

משנה: אסור לצאת עם כבול לרה"ר - ר' אבהו: כבול זה כמו כיפה מצמר, יש חשש שתוציא את הכבול, כי מעל הכבול יש סבכה כך שיש עוד כיסוי ראש והאישה יכולה להוציא להראות לחברותיה ולטלטל ברה"ר. וק"ו שאסור לעבד לצאת עם כבול של עבדים (=חותם שיש לעבדים על הבגדים כדי שידעו שהוא עבד). שמואל: המשנה דיברה על כבול של עבדים, רק כבול זה אסור להוציאו כלל, אבל מותר לאישה לצאת עם כבול דהיינו כיפה מצמר.

איסטמא=ביזיוני=כליא פרוחי=בגד לכסות שערות שיוצאות מהכבול והסבכה. הדין: 1- אין איסור כלאיים, (איסור כלאיים שייך רק בבגד טווי אבל בגד זה לא טווי הוא כמו לבד). 2- אין בו צרעת בגדים כי לא נחשב לבגד. 3- אסור לצאת איתה בשבת שמא תוציא ותראה לחברותיה. 4- כלה יכולה ללובשו ולא גזרו עליה כמו שגזרו לאחר החורבן שכלה לא תלבש עטרות כלות.

שאלה 1: שמואל הסביר את המשנה: כל חותם של עבדים (=כבול) - אסור להוציאו בשבת. אבל מאידך שמואל פסק, שמותר לצאת עם חותם של עבד שתלוי בצוואר? תשובה 1: שמואל התיר לעבד לצאת עם חותם מטיט על הצוואר שהאדון הכין עבורו, כי הוא לא יעז להוריד את החותם ולא יטלטל, אך במשנה שמואל אסר חותם שהעבד הכין לעצמו כי יתכן ויוציא ויטלטל.

צריך לציין, שמואל עוד אסר חותם מטיט שנמצא על הבגד, למרות שהאדון הכין לו, כי אם החותם יישבר העבד חושש שהאדון יכעס עליו, לכן הוא יקפל את הבגד כדי שהאדון לא יבחין שהחותם נשבר, אלא יחשוב שחם לעבד לכן הוריד את הבגד.

שאלה 2: בברייתא (ורמינהו) מובא: אסור לעבד לצאת עם חותם בצוואר, אבל מאידך שמואל פסק, שמותר לצאת עם חותם של עבד שתלוי בצוואר? תשובה 2: מדובר בחותם שהאדון הכין, הברייתא דיברה על חותם ממתכת שהאדון הכין, המתכת יקרה והאדון יקפיד אם יאבדה, לכן אסור לצאת שמא יטלטל, אבל שמואל התיר רק חותם מטיט שזול ואם נשבר - ישאיר שם ולא יטלטל.

הערה: רש"י (ד"ה לא): הגמ' שאלה 2 שאלות זהות על שמואל, ויכלה גם בשאלה השנייה לתרץ כמו התירוץ בשאלה הראשונה, אך הגמ' הביאה תירוץ שני ואחר לשאלה 2, כי הברייתא (בשאלה 2) מדברת על מתכת, (כפי שמבואר בה"נ מסתברא), כך שלא ניתן לתרץ שמדובר בחותם מטיט כפי שתרצנו בתירוץ הראשון. הגמ' מלכתחילה העדיפה את התירוץ הראשון על פני השני, כי רוב החותמות היו מטיט ולא ממתכת.

סיכום: שמואל אסר לעבד לצאת עם: 1- חותם ממתכת. 2- חותם מטיט שהאדון הכין אבל החותם נמצא בבגד. 3- חותם מטיט שהעבד הכין. שמואל התיר לעבד לצאת עם: 1- חותם מטיט שהאדון הכין ונמצא על צווארו (שני תנאים).

האם פעמון של בהמה מקבל טומאה? ברייתא 1 - אם אין ענבל לפעמון - טהור, כי לבהמה אין תכשיט, הפעמון נצרך ככלי עבודה שיהיה קול וימצאו את הבהמה, ואם אין ענבל - לא נקרא כלי ולא מקבל טומאה. ברייתא 2- (ורמינהו) - אם יש ענבל - כלי שימוש לאדם ולכן מקבל טומאה.

האם פעמון של אדם מבוגר מקבל טומאה? בברייתא 1 מובא: פעמון לאדם מבוגר זה תכשיט וקישוט, לכן תמיד מקבל טומאה, גם אם אין ענבל.

האם פעמון של ילד קטן מקבל טומאה? בברייתא 3 מובא: רק אם יש ענבל טמא, ואם אין ענבל - טהור. הפעמון נעשה לצורך השמעת קול, (שידעו איפה הילד), לכן רק אם יש ענבל טמא. דין זה נלמד מהפסוק (במלחמת מדיין): "כל דבר אשר יבוא באש..." "דבר" - אפילו דיבור (כלי שמשמיע קול כמו פעמון) - מקבל טומאה.