סיכום מסכת שבת דף מו

בית הדין

כג ניסן התשעז | 19.04.17

מה:-מו.

פסיקת הלכה במחלוקת ר"ש ור"י במוקצה:

רבי - לפי התירוץ הראשון והשלישי פסק כר"ש, ולפי התירוץ השני פסק כר"י.

ר' יוחנן - פסק כר"י. (רבה בב"ח אמר בשם ר' יוחנן: "אמרו הלכה כר"ש", ז"א רבנים אחרים אמרו הלכה כר"ש, אך ר' יוחנן עצמו פסק כר"י).

עוד רבנים שפסקו כר"ש - ר' יהושע בן לוי, ר' מלכיא, ר' יוסי גלילאה, ר' אבהו, (עקרונית פסק כר"ש, אך כאשר היה במקומו של ר' יוחנן - החמיר לפסוק כר"י), רב יהודה, רבה, רב יוסף.

עוד רבנים שפסקו כר"י - ר' שמלאי, ר' יוסי בר' חנינא.

מנורה עם חוליות וחריצים - עיין לעיל בכותרת: "מקרים שגם לדעת ר"ש יש מוקצה", מקרה י'.

שיטת רבי במנורה עם חריצים - ספק בכוונתו (תיקו): אפשרות 1- רבי פסק כמו ר"ל שמותר לטלטל מנורה קטנה עם חריצים, כמו שר"ש פסק להקל לטלטל נר ישן, כי אין לו מוקצה מחמת מיאוס. (ע"פ אפשרות זו, רבי פסק הלכה אחת). אפשרות 2 - רבי פסק 2 הלכות: 1- מנורה קטנה עם חריצים - אסור לטלטלה כדעת ר' יוחנן. 2- נר ישן מותר בטלטול, כי אין מוקצה מחמת מיאוס.

נר נפט לאחר שכבה - עיין לעיל בכותרת: "מקרים שגם לדעת ר"ש יש מוקצה", מקרה ח'.

אבן - מוקצה מחמת גופו, אין לו שם כלי ולא שם אוכל ואסור לטלטלו, אבל כלי נפט למרות שהוא מאוס הוא כלי, לכן לדעת רבה ור' יוסף ניתן לטלטלו לצורך גופו ומקומו. (רק כלי שמלאכתו לאיסור - מותר להזיז לצורך גופו או מקומו, אבל מה שלא כלי, כגון מוקצה מחמת גופו, או מוקצה מחמת חסרון כיס {מצלמה יקרה וכד'} - אסור להזיז לגופו ומקומו).

דף מו:

תכשיטים - חכמים גזרו שהנשים לא יצאו עם תכשיטים לרשות הרבים בשבת, שמא יראו לחברות ויטלטלו 4 אמות ברה"ר, ובכ"ז התכשיטים לא נחשבים למוקצה, וניתן לטלטלם בבית, כי הם כלי לכן לא מוקצה. (גם נר נפט נחשב לכלי, לכן לרבה ולר' יוסף מותר לטלטל).

בכור - עיין לעיל בכותרת: "מקרים שגם לדעת ר"ש יש מוקצה", מקרה יא'.

נדרים של אישה - בעל יכול להפר נדרים שאשתו נדרה: 1- נדרים שיש בהם עינוי נפש. 2- נדרים שנוגעים לבעל. אישה שנדרה מאוכל - האוכל לא מוקצה, כי האישה לא מסיחה את דעתה מהאוכל, אלא היא סומכת על בעלה שבוודאות יפר לה את הנדרים.

אדם שנדר לא לאכול - האוכל לא מוקצה, כי האדם לא מסיח את דעתו מהאוכל, אלא הוא סומך על החכם או על 3 הדיוטות שיתירו לו את הנדרים.

שיטת ר"ש: דבר שלא מתכוון מותר, גם במקרים בהם אילו היה מתכוון היה איסור תורה, (כגון לובש כלאיים), בכ"ז כאשר הוא לא מתכוון - מותר.