דף מד.

התנא	נר חדש (אין בעיה)	נר ישן (מוקצה מחמת מיאוס)	נר שהדליק וכבה (עיין למטה)	נר דולק (הוו"א: שמא יכבה. מסקנה: בסיס לדבר האסור).
ת"ק ור"י	מותר	אסור	אסור	גם לר"ש אסור. (למסקנה: לר"ש יש איסור בסיס לדבר האסור, בנר דולק השמן והפתילה בסיס לשלהבת).
ר"מ	מותר	מותר	אסור
ר"ש	מותר	מותר	מותר
ר"א בר"ש	מותר	מותר	מותר	אם הנר עומד להיכבות - מותר

מוקצה מחמת איסור - נר שהדליק וכבה, לדעת ת"ק, ר"י ור"מ - אסור ליהנות מהנר, הנהנה מהנר חייב משום מכבה, ומיגו דאיתקצאי בין השמשות - איתקצאי לכל השבת, לכן גם לאחר שכבה - אסור, אומנם לר"ש אין מוקצה מחמת איסור, כי נר שכבה מותר לדעת ר"ש, אילו היה לר"ש מוקצה מחמת איסור הוא היה אוסר שמן לאחר שכבה, אומנם שמן בקערה - אסור גם לר"ש, כי יש הרבה שמן, הוא בטוח שהנר יכבה רק במוצ"ש ולא באמצע השבת, והסיח דעתו ממנה,.

פסיקת הלכה: כר"ש, אבל בגלל שבדף קנז. יש מ"ד שסבור שיש מוקצה מחמת איסור - לכן הנר שדולק אסור כל השבת גם לאחר שכבה. (למעשה פוסקים כר"מ). הערה: כלי שמלאכתו לאיסור - מותר לצורך גופו ומקומו, מוקצה מחמת איסור - אסור לגופו ומקומו.

מקרים שגם לדעת ר"ש יש מוקצה:

א. נר דולק - בסיס לדבר האסור (הנר דהיינו הכלי, בסיס לשלהבת האסורה - דף מז.). הגמ' בדף מו: בהתחלה הסבירה: החשש הוא שמא יכבה. דחייה: הוא לא מתכוון לכבות, ולדעת ר"ש לא מתכוון מותר? מסקנה: הטעם הוא בגלל בסיס לדבר האסור.

ב. בסיס לדבר האסור - למשל מגירה שיש בתוכה מוקצה.

ג. קערה גדולה מלאה בשמן בכניסת שבת - הסיח דעתו ממנה, בטוח שיכבה רק במוצ"ש - (דף מד.)

ד. מוקצה למצוותו - שמן שבנר בזמן שדולק - יש מצווה ואסור להשתמש, וכן קישוטי סוכה - דף מה.

ה. כאשר יש שני תנאים: 1- דחאו בידיים, 2- הסיח דעתו, לכן אם בשישי העלה תאנים וענבים לגג שיעשו גרוגרות וצימוקים, ובבין השמשות לא היו ראויות לאכילה - הסיח דעתו מהם, וגם אם בשבת ראוי לאכילה - אסור. - דף מה.-מה:

ו. בעל חיים שהיה ברי בשישי ומת בשבת - בדף מה: יש מחלוקת: לדעת מר בר אמימר - ר"ש מודה שאסורים, אך לדעת מר בריה דר' יוסף - מותרים לדעת ר"ש. (אבל חיה חולה בשישי שמתה בשבת וק"ו חיה שמתה בשישי - מותר לר"ש).

ז. ביצה שיש בתוכה אפרוח - גם לר"ש אסורה, כי לא ראויה לא לאדם ולא לבהמה, (אסור לאוכלה, וגם לא ראויה לחיות בגלל הקליפה). - דף מה:

ח. נר נפט לאחר שכבה - מאוס מאוד לא ראוי לא לאכילה ולא לסיכה - בדף מו. יש מחלוקת: לדעת רב יהודה - ר"ש יאסור, ולדעת רבה ור' יוסף - ר"ש יתיר.

ט. מוקצה מחמת גופו - לא כלי ולא אוכל - כגון אבנים או כסף - גם ר"ש יאסור - דף מו.

י. 1- מנורה עם חוליות (קטנה או גדולה) - גם לר"ש אסור לטלטל שמא ייפול ויבנה את חלקי המנורה - מכה בפטיש. 2- מנורה גדולה עם חריצים, למרות שעשויה מחתיכה אחת - אסור, שמא יטעו ויחשבו שזו מנורת חוליות. 3- מנורה קטנה עם חריצים יש מחלוקת בדעת ר"ש - ר' יוחנן אוסר גזרה אטו מנורת חוליות, ור"ל מתיר - דף מו.

יא. בכור בהמה טהורה שיש בה מום ביו"ט - גם לר"ש זהו מוקצה כי יש כמה ספקות: 1- הכהן לא ידע שיהיה מום לבהמה. 2- הכהן לא בטוח שזהו מום קבוע. 3- הכהן לא יכול לדעת מה יאמר החכם שמתיר מומים קבועים, כך שהוא מסיח את דעתו מהבהמה. - דף מו:

יב. מוקצה מחמת חסרון כיס (קובע לו מקום, מקפיד שלא ייפגם) - ר"ש אוסר - דף קנז.

יג. בעל חיים - אסור כמו גרורגרות וצימוקים (תוס' דף מה: ד"ה הכא, סימן שח סעיף לט).

יד. כלי שמלאכתו לאיסור לצורך הכלי, כגון מחמה לצל - אסור - דף קכג:

טו. נולד גמור - (תוס' מס' ביצה דף ב. ד"ה קא).

במה אין מוקצה לר"ש (ויש לר"י)?

א. "מיגו דאיתקצאי בהש"מ - איתקצאי כולא יומא" - לר"ש אין את הכלל הזה, אך לר"י יש. (לכן שמן מנר שבת שכבה - לר"י אסור ולר"ש מותר).

ב. מוקצה מחמת מיאוס - לר"ש אין, אך לר"י יש.

ג. כלי שמלאכתו לאיסור האם מותר לצורך גופו או מקומו - לר"ש מותר, אך לר"י אסור.

ד. דבר היתר שהקצה במחסן - לר"ש מותר, אך לר"י אסור.

ה. בדין נולד שאינו גמור (שינוי מצב צבירה, כגון חמאה שנמסה) - לר"ש אין נולד אך לר"י יש.

דף מד:

ייחד מיטה למעות וגם שם פעם אחת מעות - המיטה מוקצה, גם אם אין מעות בפועל.

אם לא ייחד את המיטה למעות - אם יש עליה מעות בפועל בשבת - אסורה, אם אין מעות בשבת - המיטה מותרת. ואם המעות היו על המיטה בבין השמשות - לדעת רב, המיטה אסורה גם אם בשבת אין עליה מעות, מיגו דאיתקצאי וכו' כדעת ר"י. כך שיש 2 מקרים שגם אם אין מעות בפועל בשבת המיטה אסורה: 1- ייחד מעות ושם מעות ביום חול. 2- לא ייחד אבל היו מעות בבין השמשות. (המשנה במס' כלים כדעת ר"ש שלא אומרים מיגו דאיתקצאי, לכן רק אם יש מעות בפועל על הגלגל שבעגלה - אסור לטלטלה, אך אם היו מעות בבין השמשות, והמעות אח"כ נפלו, כך שבשבת אין מעות - אין מוקצה. סיכום: רב סבור כר"י, אך המשנה בכלים סבורה כר"ש).