סיכום מסכת שבת דף ד-ה.

בית הדין

כג ניסן התשעז | 19.04.17

דף ד.-ד:

הבעיה בשאלת רב ביבי: אם הוא הדביק פת בשוגג, הוא לא ייזכר עד האפייה, וכבר הגיע לאיסור תורה, ואם נזכר לפני סיום האפייה - לא נחשב לשוגג כי יש ידיעה ולא חייב חטאת, ואם זה במזיד הוא אמור להתחייב בסקילה ולא בחטאת?

הפתרון לבעיה - הוא הדביק את הפת במזיד, והשאלה היא האם התירו לו עצמו לרדות לפני שיעבור על איסור סקילה. (משנים בגירסא: לא מדובר על חברו שרודה אלא עליו, ולא מדובר על חטאת אלא על סקילה).

הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע - רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים. אפשרות 1 להסבר המחלוקת: מדובר בזורק למטה מעשרה טפחים. נקודת המחלוקת היא: האם חפץ שנקלט באוויר נחשב כאילו נח בקרקע, כך שיש הוצאה מרשות לרשות וחייב, או שפטור בגלל שלא נח ע"ג משטח ארבע על ארבע. אך למעלה מ-10 טפחים - לכו"ע פטור, כי לא לומדים זורק ממושיט.

אפשרות 2: מדובר בזורק למעלה מעשרה טפחים. נקודת המחלוקת היא: האם לומדים זורק ממושיט, לדעת ר"ע לומדים זורק ממושיט, (לכו"ע אם מושיט ומעביר - חייב, כי כך היה במשכן שהעבירו קרשים מעגלה לעגלה, דהיינו מרה"י לרה"י דרך רה"ר), כשם שבהושטה חייב - כך גם בזריקה, אומנם לדעת חכמים, לא למדים זורק ממושיט. אבל לכו"ע אם זרק פחות מעשרה טפחים - חייב, כי קלוטה כמי שהונחה דמי.

שאלת הגמ': מדוע המשנה מחייבת בארבעה מקרים הראשונים, הרי ההנחה הייתה ביד, ואין הנחה בפחות מארבע על ארבע?

תשובה 1 - משנתינו כמו ר"ע, שלא צריך להניח במשטח ארבע על ארבע, שהרי אפ' אם כלל לא הייתה הנחה אלא החפץ באוויר אומרים קלוטה כמי שהונחה. דחייה: ר"ע מצריך עקירה ממשטח ארבע, אבל המשנה במקרה 2 חייבה את העני גם כאשר עקר מיד בעה"ב ואין 4 בעקירה.

תשובה 2 - משנתינו כמו רבי, שלא צריך להניח במשטח ארבע על ארבע, בדין זורק מרה"ר לרה"ר דרך רה"י - רבי מחייב גם על העקירה וגם על ההנחה, משמע שגם בעקירה וגם בהנחה לא צריך משטח ארבע. (לא מדובר על רבי בדין זרק על זיז שאין בו ארבע, כי מדובר באילן שיש בגזע שלו ארבע אמות).

דף ה.

תשובה 3 - משנתינו כמו אחרים, הזורק ארבע אמות ברשות הרבים והחפץ נח ביד אדם אחר - חייב. משמע שלא צריך הנחה במקום ארבע. דחייה 1: רק הנחה לא צריך ארבע אבל עקירה כן צריך 4, דחייה 2: יתכן וקיבל עם חפץ ברוחב ארבע.

תשובה 4 - (הערה: 3 התירוצים הנ"ל - לא צריך עקירה והנחה במשטח 4, כעת התירוצים - כן צריך משטח 4). המשנה דיברה על מציאות שהעקירה וההנחה היו עם סל שיש ברוחבו ארבע. (העשיר והעני החזיקו סל). דחייה: סל רחב ארבע ברשות הרבים - נחשב לרשות היחיד, יוצא שאין שום איסור כי הוא הוציא מרה"י לרה"י? לכן צ"ל שמשנתנו מדובר שהחזיק את הסל פחות מעשר אמות לכן לא נחשב כרה"י.

תשובה 5 - העני ובעה"ב היד שלהם פחות משלושה טפחים ליד הרצפה, כך שנחשב כחלק מהרשות בה היד נמצאת.

תשובה 6 - ההנחה ביד חשובה כמו הנחה במשטח ארבע על ארבע, כי היד חשובה (לרש"י), וכן החפץ לא ייפול מהיד (לרמב"ם).

אדם זרק חפץ לחברו והחבר עזב את מקומו ורץ לקבל את החפץ - שניהם פטורים, הזורק פטור כי לא הייתה הנחה שבוצעה בגלל הזריקה, והמקבל לא עשה עקירה.