בית הדין

יד חשון התשעח | 03.11.17

בקו אוטובוס מסוים מירושלים לדרום הארץ - ישנו לעיתים עומס בשעות הערב, וקורה שיש נוסעים שמחכים ולא מצליחים לעלות לאוטובוס. נהג מיניבוס לקח יוזמה, והוא מגיע מדי פעם דקות ספורות לפני האוטובוס, מציע הסעה במחיר נמוך יותר מהאוטובוס, ונסיעה יותר נוחה ומהירה.

• א. האם מותר לו לעשות זאת למרות שייתכן והא "לוקח" לאגד נוסעים?
• ב. במידה והוא לא נוהג כשורה, האם זה אומר שאסור לי לעלות מצד לפני עוור או שותף לעבירה?

 

הרב ישועה רטבי

תשובה:

• א. מותר לעלות על מונית שמגיעה לתחנת אוטובוסים, ומקדימה את הגעת האוטובוס, בתנאי שמדובר בנהג הגר באותה עיר.
• ב. מותר לנהג מונית הגר בעיר אחרת להתחרות עם נהגים בני העיר, בתנאי שהוא מציע לנוסעים שירות יותר איכותי וזול.
• ג. במקום בו נהגי האוטובוס מאחרים בפשיעה - מותר לעבור לנהג אחר שעומד בזמנים, ואין בכך משום יורד לאומנותו של חברו.
• ד. חל איסור לנהגי מוניות להיכנס לתחנה מרכזית. לפיכך גם לנוסעים אסור לעלות על מוניות שעוברות על איסור זה ונכנסות לתחנה המרכזית.

 

האם לפי ההלכה תחרות עסקית מותרת

במסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב מובאת מחלוקת, האם יכול תושב העיר לפתוח עסק מתחרה. הרי"ף (דף יא.), הרמב"ם (הלכות שכנים פרק ו הלכה ח) והרא"ש (סימן יב) פסקו שמותר לאדם הגר באותה עיר לפתוח עסק מתחרה לעסק שכבר קיים, ואין בעיה של יורד לאומנותו של חברו, אומנם אם הוא יורד שלא ברשות, דהיינו בן עיר אחרת - יש בעיה של יורד לאומנתו של חברו, ואסור לו לפתוח בעיר אחרת עסק מתחרה לעסק שכבר קיים. וכך פסק השולחן ערוך בסימן קנו סעיף ה.

גם בתחום ההסעות יכולים נהגי העיר להקים תחנת מוניות לצד תחנה מרכזית, וכדברי הגמ': "עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו, ומרחץ בצד מרחצו של חברו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי".

הגר"מ פיינשטיין בספרו דברות משה (מס' ב"ב סימן כ הערה ל) כתב: לדעת רב הונא בריה דרב יהושע, כל בני העיר נחשבים לשותפים בעיר, (כלומר כל בני העיר הם שותפים והבעלים על הרווחים שיכולים להיווצר בעיר), לכן הם יכולים לעכב אדם מעיר אחרת שרוצה לפתוח עסק מתחרה.

אומנם המרדכי (סימן תקט"ז) כתב בשם ראבי"ה: בן מבוי הבא לפתוח חנות על פתח המבוי, כאשר יש כבר חנות בתוך המבוי, וכעת רוצה לפתוח בפתח המבוי, כך שכל קונה שייכנס למבוי, יהיה חייב לעבור דרכו - יכול בעל החנות הפנימית לעכב בעדו לפתוח חנות על פתח המבוי. הבית יוסף העיר: ראבי"ה סבור כדעת רב הונא, ומכיוון שאין הלכה כרב הונא, (אלא ההלכה כמו רב הונא בריה דרב יהושע), לכן גם אין לפסוק כראבי"ה במקרה זה.

הדרכי משה בס"ק ד כתב: ייתכן ודברי ראבי"ה נכונים להלכה גם ע"פ רב הונא בריה דרב יהושע, שכן הוא מעמיד את חנותו בצורה כזו שכולם חייבים לעבור דרכו, והורס את פרנסתו בוודאות, אך ראבי"ה יודה, שאם פתח את החנות בתוך המבוי לצד החנות הוותיקה - שאין איסור בכך.

וכך כתב הרמ"א (שו"ת סימן י): "צריכין אנו לחלק, דבדבר דברי היזקא כגון הכא גבי מבוי שבודאי יזיק לו - כ"ע מודו דהלכתא כרב הונא". וכ"פ מהרי"ק (סימן קלב), והגינת ורדים (חו"מ כלל ג סימן כ).

הפתחי תשובה בס"ק ג כתב בשם החתם סופר (סימן סא): לכו"ע במידה והתחרות תגרום לקריסת העסק הקודם - הדבר אסור, וזהו יורד לשדה חברו, וכך צריך להבין את שיטת אביאסף. במצב של פוסק חיות, אנו אומרים שאסור גם לבן מבוי חברו, אומנם במידה והמתחרה רק מפחית מהרווחים ולא גורם לקריסת העסק, הוא נקרא מפחית חיות, ומותר לבן מבוי לפתוח עסק שיפחית מרווחי העסק הקדם, אך גם במפחית חיות, אסור לבן מבוי אחר להקים עסק במבוי, ואם פתח עסק במבוי, הב"ד יכולים לכפות עליו שיסגור את העסק שבמבוי.

וכך פסק המשאת בנימין (סימן כז): "ונראה לי, דע"כ לא פליג רב הונא בריה דרב יהושע ארב הונא - אלא כה"ג דרחיא דאינו מבטל לראשון לגמרי, שהרי הראשון עומד ברחים שלו, אלא שהשני אוקי עוד רחים אחד, ומחסר לראשון ממחייתו, שלא יהיה ריוח הרבה לראשון כבראשונה, אבל מ"מ יש לראשון ריוח פחות מבראשונה, אבל היכא דבא השני לדחות את הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחיתו בענין החנות והאורנדות, (זיכיון למכור יי"ש), שאין רשות רק לאחד בכל העיר ובא השני והשיג גבול הראשון ודוחה אותו לגמרי - כ"ע מודו דמצי מעכב אפי' אבר מבואה דידיה דהא ודאי פסק לחיותא לגמרי".

 

האם מותר לקחת נוסעים שכבר עומדים בתחנה

במסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב מובא: "אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה - דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה! שאני דגים, דיהבי סייארא".

החתם סופר הביא שלושה פירושים שכתבו הראשונים בביאור דברי הגמ': "דיהבי סייארא":

• א. רש"י הסביר: יש סמיכות דעת לדייג הראשון בכך שהוא הראשון שמצא את המקום בו נמצאים הדגים, והניח שם את מזונם. הדגים מסתכלים על מקום בו יש מזון ולהגיע לשם, כך שיש וודאות שהדגים ייכנסו דווקא לרשת של הדייג הראשון. (אומנם אין כאן גזל גמור ולא בעיה של יורד לאומנותו של חברו, אלא יש תקנת חכמים עבור הדייג הראשון).
• ב. הרמב"ן (דף כא:) הסביר: יש בעיה של גזל. בגלל טרחת הדייג הראשון אנו מחשיבים את הדייג הראשון כאילו כבר דג את הדגים, והם נמצאים ברשותו, ואם יבואו דייגים אחרים למקום בו הוא צד, הם יגזלו את הדגים השייכים לו, (משא"כ בבן מבוי הפותח עסק, שאין וודאות שהלקוחות יבואו דווקא אליו, לכן יכול בן מבוי אחר לפתוח עסק מתחרה). החתם סופר העיר: אין כאן גזל גמור אלא רק גזל מדרבנן, שהרי הדגים יצאו מעצמם והם הפקר.
• ג. ר"י מיגאש (מס' ב"ב דף כא:) הסביר: יש כאן בעיה של יורד לאומנותו של חברו, שכן הדייג רצה לצוד דג גדול, ובמידה והדייגים ישימו עוד מצודות, הדגים הקטנים יזהירו את הדג הגדול. נמצא אפוא שלדייג הראשון פסיק אומנותיה, שהרי הוא לא יוכל לצוד דגים גדולים, ובזה אומרים דהוי יורד לאומנותו של חברו. (אומנם אם רק פחית חיותיה - אין בעיה של יורד לאומנותו של חברו).
• ד. הסבר נוסף כתב רבנו מאיר (אביו של ר"ת, מובא בתוס' במסכת קידושין דף נט. ד"ה עני): הדייגים טרחו והניחו דג מת בכדי שהדגים יתאספו סביבו וכך יוכל בקלות לצודם. מהרשד"ם (סימן רנט) העיר: צריך שהראשון יעשה מעשה ויטרח בכדי שנאסור על אחרים להתחרות עמו.

לכאורה ניתן לומר, שתחנת האוטובוס חשובה כמו מצודת דגים, ואסור להתחרות עם הבעל מקצוע הראשון שכבר פרס את מצודתו על הנוסעים.

אבל יותר נראה שאין להשוות בין מצודת דגים ובין הקמת תחנות. דין מצודת דגים שייך כאשר קיים וודאות שהדגים ייכנסו למצודה, ואז יש איסור להתחרות, כי סמכא דעתו של הדייג שהניח את המצוד. אבל בנוסעים אין וודאות שהם יעלו דווקא לאוטובוס ולא למונית.

לדייג יש שליטה על הדגים נמצאים בתחום מצודתו, אך לנהג אוטובוס אין שליטה על הנוסעים, הם יכולים לבחור היכן לנסוע. הבחירה תהיה רק ע"פ שיקולים של מהירות הנסיעה, מחיר הנסיעה, נוחות, זמינות וכד'. נהגי האוטובוס מודעים לכך וודאי שלא סמכא דעתם כאשר יש נהגי מוניות שמצליחים לתת שירות יותר יעיל נוח וזול.

במקרים בהם יש מחויבות בין הצדדים לעשות עסקים רק בניהם, כך שיש וודאות שהפרנסה תבוא לידו - אסור לאחרים להיכנס בניהם, אבל בין נוסע ובין נהג אוטובוס אין מחויבות בלעדית, לכן מותר לעלות על מונית מתחרה.

 

כניסה לתחנה מרכזית

אסור מבחינה חוקית לנהגי מוניות להיכנס לתחנה מרכזית, לכן וודאי יש סמיכות דעת בתחנה מרכזית, ואסור לנהגי מוניות להיכנס לתחנה וגם אם נכנסו – אסור לעלות על המונית.

החתם סופר (חושן משפט סימן עט) כתב: לקוח שנכנס כבר לחנות בכדי לרכוש מוצר, "וגמר הפסוק ולא חסר כלום באופן שהיה בטוח שיקחו ממנו, ובא זה ומוליכם לחוץ - ה"ל גזל". וכ"פ ערוך השולחן (סימן רכח סעיף יד): "אבל מחנותו של אחר - אין לקרות שום קונה, ועובר בלא תסיג גבול".

כניסה לתחנה מרכזית נחשבת מבחינה הלכתית כמו מוכר שנכנס לחנות חברו, ומשכנע את הלקוחות לעבור לחנות אחרת שזה וודאי אסור.

 

מתחרה מעיר אחרת שנותן שירות איכותי וזול

הרא"ש (סימן יב) כתב בשם רבי יוסף הלוי: בני העיר יכולים לעכב בני עיר אחרת מלמכור בעירם - רק כאשר הם מוכרים במחיר ובאיכות של בני העיר, כך שאין הפסד לתושבי העיר ממניעת בני עיר אחרת למכור בעירם, אבל אם בני עיר אחרת מוכרים יותר בזול, או מביאים סחורה איכותית יותר - יכולים למכור, שכן חכמים לא עשו תקנה למוכרים בכדי להפסיד את הלקוחות.

וכ"פ הרמ"א בסימן קנו סעיף ז: יש ללכת אחר טובת הלקוחות, למרות שנגרם הפסד למוכר. (עיין לקמן שערוך השולחן סייג זאת, שלא הולכים לטובת הלקוח, במידה והמתחרה רק מקלקל את המסחר ע"י הוזלת מחירים בצורה לא הגיונית).

אומנם לדעת הרמב"ן (דף כב. ד"ה זילו), אם הסחורה יותר זולה - יכולים הסוחרים בני העיר לעכב את הסוחרים בני עיר אחרת מלמכור בעירם, שכן אין סיבה להעדיף את הקונים על פני המוכרים, אבל אם הסחורה אינה איכותית - יכולים בני עיר אחרת למכור בעיר, דהוי דינה כדין סחורה שאינה נמכרת בעיר - שיכולים בני עיר אחרת למכור.

הנימוקי יוסף (דף יא.) כתב: רבי יוסף הלוי התיר רק כאשר פער המחירים הינו משמעותי, אך אם בני עיר אחרת מוכרים רק מעט יותר זול - ניתן לעכבם מלמכור[1]. אבל הפתחי תשובה בס"ק יא כתב: גם אם הסוחרים מוזילים רק במעט - יכולים הם למכור.

הכסף קדושים כתב: מכיוון דהוי ספיקא דדינא, יש לפסוק דכל דאלים גבר, לכן אם הסוחרים בני העיר הם רבים ועומדים כנגד הסוחרים מעיר אחרת שרוצים להוזיל רק במעט - הם יכולים לכוף את הסוחרים שלא ימכרו בעירם, וגם אם אח"כ יביאו הקונים הרבה חתימות והם יהיו הרבים, בכ"ז לא נתיר להם למכור, שכן בדין כל דאלים גבר, אין השני יכול להתגבר לאחר שהראשון כבר התגבר.

ערוך השולחן (סעיף יא) כתב: דברי ר"י הלוי, שיכול בן עיר אחרת למכור במחיר מוזל יותר, נכונים רק כאשר הסוחרים בעיר מוכרים ביוקר, ויש להם ג"כ אפשרות למכור בזול, אך הם מעדיפים למכור ביוקר, במקרה זה ניתן לבן עיר אחרת למכור בזול, אבל אם בני העיר מוכרים במחיר סביר, ובא בן עיר אחרת ורוצה לשבור את השוק בהוזלה מתחת לשער בשוק - אין מניחים להם, וגם יש לגעור בהם שמקלקלים את דרכי המסחר. העיקרון הוא שיש לשמור על חיי מסחר תקינים והגונים.

 

נהג שאיחר

במקום בו נהגי האוטובוס מאחרים - מותר לקחת נהג אחר שעומד בזמנים, ואין בכך משום יורד לאומנותו של חברו, ואף ניתן להטיל סנקציות על הנהג המאחר בגלל פשיעה.

כך כתב הפתחי תשובה (יורה דעה סימן רמה ס"ק יב) בדין רב מסדר קידושין שאיחר לבוא לחופה: "כיון שהמתינו עד בא השמש ולא בא - אין להשגיח על כבוד הרב בזה, במקום שהוא עשה שלא כהוגן שלא בא בזמנו, וגם לא שלח אחר בחריקו, והרב שרוצה לענוש החכם אכסנאי שסידר קדושין אחר שהמתינו עליו ולא בא - ראוי הוא לעונש על שרוצה לענוש שלא כדת".

 

[1] הנימוקי יוסף כתב שכך היא דעת הרמב"ן, אך הב"י כתב שאין זו דעת הרמב"ן, אלא לדעת הרמב"ן גם כאשר ההוזלה היא משמעותית - אסור להם למכור.