מבחנים בניסוח פסק דין 4-6

הערה חשובה: בכל תשובה יש להרחיב ככל הניתן על כל הנושא מהגמרות, הראשונים השו"ע ונו"כ.

בתחילת התשובה יש להציב את רשימת השאלות לבירור שיש מכל מקרה.

מבחן מס' 4

יח' חשוון, תשס"ה

אשת איש העובדת במשרד מסוים וגם עובדת שעות נוספות ושכרה הכולל בין שלושת אלפים לשלושת אלפים וחמש מאות ₪, שנכנס לחשבון המשותף של הבעל והאישה, או לחשבון שעל שם האישה בלבד, האישה תמיד הייתה מתרברבת בפני חברותיה במשרד כי בעלה מרשה לה לעשות בכסף זה מה שהיא רוצה.

במרוצת הזמן התברר כי העובדת השתמשה בטלפון של המשרד לחו"ל שיחות ארוכות בסכום של כ-1500 ₪ ועל כן הוא רוצה להוריד משכרה את הסך הנ"ל ואולם בא הבעל וטוען כי שכר עבודתה שייך לו כי מעשה ידי האישה לבעלה, ובנזק שעשתה היא חייבת וכיום הרי אין לה רק עד שתתגרש, גם האישה כעת אומרת כי מה שהייתה אומרת שבעלה נתן לה רשות זה סתם התרברבות וזה לא אמת אמנם פעם אחת נתן לה רשות ביום הנישואין שלהם, המעביד אומר היא פועלת שלי ואני משלם את הכסף וממשכורתה אני אוריד את הסך הנ"ל.

וכעין זה היה מעשה באב שהתחייב לשלם לתשב"ר עבור בנו הקטן שכר לימוד, והאב פיגר בתשלומיו כמה חודשים וקרה כי התלמיד הקטן מצא מציאה יקרה שאין בה סימן או שהקטן נשכר לעבודה מסוימת וקיבל שכר עבודה בכסף או בשווה כסף והמלמד לקח מהקטן את המציאה – או את שכר עבודתו עבור שכר לימוד. שלפי הדין מציאת הקטן לאביו ובא אביו וטען אי אפשי בתקנת חכמים שזיכו לי את מציאת בני או שכר עבודתו וממילא זה שייך לבני, ואין הוא חייב כלום וביני ביני המלמד היה רווק וקידש בחפץ של המציאה או בשכר העבודה וקידש בזה אישה לעצמו.

לפרט בתחילת התשובה כמה פרטי דינים יש בשאלה זו שטעונים בירור ולפרט את מקורות וטעמים של כל פרט ופרט.

מבחן מס' 5

כח' חשוון, תשס"ו

זוג שעשו הסכם נישואין לפני נישואיהם שלכל אחד יהיה לו חשבון פרטי בבנק על שמו. אחר נישואיהם עשו חשבון משותף ולאישה חשבון פרטי על שמה. האישה הייתה עושה כל עבודות הבית, וגם הייתה עובדת מחוץ לבית עבודות מזדמנות ללא תלוש משכורת. תקופה ארוכה חיו בנוה"ז בצורה זו, הוא היה קונה מצרכים לבית וגם היא הייתה קונה גם מצרכי מזון וגם רהיטי הבית לא עשו חשבון ולא דו"ח על הקניות ועל ההוצאות.

האישה הזמינה ריהוט חדש לבית ומיד אחר קניית הריהוט פרץ סכסוך בין בני הזוג והגיעו למסקנה כי עליהם להתגרש ואז התחילו הבעיות שבנוגע לחלוקת הרכוש.

הבעל טען שכל הכספים שהכניסה על שמה בבנק אחר הנישואין הם שלו, שהוא נתן לה כמתנה בכל מיני הזדמנויות, יום הולדת, יום נישואין יום לידת הבן ויום לידת הבנות.

האישה טוענת להד"מ, כל הכספים שבחשבונה זה רק פרי עבודתה הן מה שעבדה בשעות הבוקר והן בשעות הערב, והוסיפה לטעון כי הסלון החדש שקנו לא מזמן זה מכספה שלה, ואילו הבעל טען אני נתתי לה מתנה לכבוד יום הנישואין, הוסיפה האישה לטעון כי עדיין היא חייבת למוכר הרבה כסף עשיתי קנייה בתשלומין אין מסמכים ואין קבלות כך סוכם עם המוכר ועדיין אני חייבת לו של שניים עשר אלף ₪, רוצה להביא את המוכר כעד.

הופיע המוכר ואמר כדבריה ותובע יתרת הסכום הבעל טוען זו קנוניא בין האישה למוכר, הבעל רוצה להביא את המוביל כעד שבינתיים הוא עזב את עבודתו והוא טוען שידוע לו שהכל שולם האישה התנגדה לשמוע עדותו וטענה כי המוביל כועס עליה כי ביקש ממנה טיפ ולא רציתי לתת לו והוא אמר לי נפגש פעם ולכן הוא מעיד לרעתה, כעס העד ואמר אם כן אני אספר יותר מזה אחרי שקנתה ממנו את הרהיטים נוצר קשר בגידה ממש בחדר שבתוך החנות הרבה פעמים ולדבריו גם עובדים אחרים יודעים כן.

הבעל אומר עכשיו אני מבין מהות הסכסוכים בינינו שהתחילו אחר קניית הרהיטים ולכן לא מגיע לאישה לא כתובה ולא תוספת כתובה.

האישה מכחישה את הכל ותובעת למלאת אחר הסכם שעשו ובתוספת וגם תובעת כתובה ותוספת והבעל בשלו לא כתובה ולא תוספת ולא הסכם הנישואין כי לדבריו ההסכם לא תופס לא לפי ההלכה ולא לפי חוק החוזים כי העו"ד החתים את הבעל ואת חבר הבעל שהוא לא יהודי כעד, ואת החברה של אשתו ואת אשתו בכלל לא החתים ולכן אין כל תוקף להסכם שלא חתום על ידי שניהם.

ב ה צ ל ח ה !


מבחן מס' 6

יח' טבת, תשס"ז

זוג שהגיעו לביה"ד ע"מ להתגרש זמ"ז בכל מיני טענות, ובכלל טענות של האיש טען שהאישה אמרה לו שבגדה עם גבר מסוים שלדבריה היא אסורה עליו. האישה הכחישה בכל תוקף שלא רק שאל בגדה בו אלא שמעולם לא אמרה לו דבר כזה.

לדבריה הוא נתן עינו באחרת ולכן הוא מעליל עליה. למעשה היא לא מתנגדת להתגרש בתנאי שתקבל כל מה שמגיע לה.

בסופו של דבר הגיעו בניהם להסכם גירושין ובו סוכם שהאישה תקנה את חלקו של הבעל בדירה בסכום שסכמו בניהם וכן סכום גבוה למזונות שלושת ילדיהם עד הגיעם לגיל 21 שנה, הזוג התגרשו, הדירה הועברה ע"ש האישה, הבעל לשעבר לא עמד בהתחייבותו למזונות ילדיו וכשנתים לא שילם מזונות לילדים, החוב הצטבר לחוב של עשרות אלפי שקלים, האישה הגישה תביעה להוצאה לפועל לאלץ אותו לשלם.

הבעל לשעבר הגיש תביעה לביה"ד האזורי לפיה האשיה חייבת לו סכומים גדולים עבור רכישת מחצית הדירה שלדבריו נשאר חוב למרות שעברו כמה שנים, והוסיף לטעון שהוא נקרא המוחזק כדין חזקת מרא קמא. האישה טענה שאיך יתכן שהעברת את הדירה על שמי מבלי שאשלם לך את החוב טען הבעל כי העו"ד היפר את חובת הנאמנות והעביר את הדירה על שמה לפני גמר התשלומים.

ביה"ד שאל את הבעל למה לא בקשת ביטול רישום הדירה ע"ש האישה בגין יתרת החוב? השיב הבעל כי האישה מכרה את הדירה למישהו אחר כשנשאל הבעל מדוע לא תבעת את החוב עד עכשיו, טען הייתי עסוק בהרבה דברים אחרים.

מוסיף הבעל לשעבר ואומר האישה נישאה בשנית לאותו אדם שנטען עליו שהיא בגדה בו וזה אומר דרשני, טוען הבעל על החזרת חפצים רבים שלו היה מתברר באמת שבגדה תחתיו לא הייתה מקבלת אותם.

האישה משיבה לפני הגירושין לא חיינו חיי אישות אני יודעת היטב מה הייתה התוצאה ולכן נמנענו, הבעל מוסיף ודורש לעשות בדיקת רקמות לבן הקטן ע"מ לברר אם הוא ממנו, וטען שגם אם ביה"ד לא יקבל דירה זו מכל מיני סיבות,אני דורש לפתור עצמי ממזונות הבן הקטן, מוכן לשלם עבור הבת הקטינה עד הגיעה לגיל 18 כי הגדולה עובדת ומשתכרת. האישה משיבה בבטחון כי הילד הוא שלו, וכי הוא התחייב בהסכם גירושין לזון את הבנות עד הגיען לגיל 21, הבעל משיב לא קראתי על מה שחתמתי עד גיל 21, הייתי בטוח שכפי המקובל עד גיל 18 שנה.

על הנבחנים לעיין היטב בשאלה, כי בכל שורה יש עניין ועליהם למצוא את כל הפרטים שטעונים בירור בשאלה זו.

ב ה צ ל ח ה !