logo arc

פרשת שמות - ביד תשלח נפוץ

ב"ה

הרב שבתי סבתו

פרשת שמות / תשע"ד

בְּיַד תִּשְׁלָח

שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח

בפרשת 'שמות' מתגלית תופעה נדירה ביותר. ה' מלך העולם, מנסה לשכנע את משה רבנו ללכת בשליחותו ולגאול את ישראל. פעם אחר פעם מבקש משה לדחות בנימוס את הבקשה. בכל פעם הוא משתמש בתואנה אחרת. לבסוף, לאחר שה' השיב בסבלנות לכל טענותיו של משה, מבקש משה, שה' יפטור אותו מן השליחות ללא שום סיבה, ויטיל אותה על אדם אחר שיבחר.

"וַיֹּאמֶר...שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד, יג)".

על פניו נראה, שכל טענה וטענה שמעלה משה רבנו, זוכה לתשובה הולמת ולהתייחסות סבלנית של ה'.

הטענה הראשונה של משה היא: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה? (שמות ג, יא)".

ה' משיב: הסר דאגה מלבך, אני אהיה אתך.

משה ממשיך ומקשה: אם ישאלו אותי על זהות שמך, מה אענה להם?

ה': "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

משה: מה אעשה אם לא יאמינו לי?

ה': הנה שלוש אותות. תבצע אותם והם יאמינו לך.

משה: אני כבד פה וכבד לשון ודברי לא יישמעו.

ה': הרי אני בראתי את האדם ואת פיו! אל דאגה, אני אהיה עם פיך ואדריך אותך.

משה: ריבונו של עולם! תשלח מישהו אחר, את מי שתרצה!

תגובת ה' הייתה: "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה (שמות ד, יד)".

זהו קיצורו של הדו שיח שהתנהל בין ה' למשה, והוא מעורר תמיהה.

האם מתקבל על הדעת, שאחרי שכל טענותיו של משה זכו למענה, ידחה משה את השליחות בצורה סתמית ללא סיבה?

בכדי להבין עד כמה הדברים תמוהים, נמשיל משל מעולם תיווך דירות.

מתווך דירות מנסה לעניין לקוח בדירת גג יוקרתית. המתווך פורס מפה לפני הלקוח ומתאר בפניו את מעלותיה של הדירה המוצעת ואת מחירה המושך.

הלקוח נראה לא מרוצה, והתלונה הראשונה בפיו היא, שאין לדירה מגרש חניה.

המתווך ממהר להראות ללקוח את הסימון שאחורי הבניין ומסביר ששם קיים מגרש מרווח.

הלקוח ממשיך ומתלונן: אבל לדירה הזאת אין 4 כיווני אוויר!

המתווך עונה בסבלנות: הנה, תתבונן בסימונים האלה, רואים בבירור 4 כיווני אוויר.

הלקוח לא מרפה: חומרי הבניה אינם מן המשובחים!

המתווך: אדרבה, הדירה הזאת עונה על התְקָנִים המחמירים ביותר.

הלקוח: החברה שבנתה את הדירה הזאת לא מוכרת!

המתווך: להיפך. זו החברה המובילה בענף הבניה זה עשר שנים!

הלקוח: המחיר גבוה מדי.

המתווך: מדוע? הרי זה מחיר ממוצע בשוק!

הלקוח: האמת היא, שאין לי כסף לקנות דירה.

מה תהיה התגובה הצפויה של המתווך?... אז לשם מה אתה מבזבז את זמני אם אין לך כסף?

שליח נאמן

ננסה בכל זאת לרדת לסוף דעתו של משה רבנו.

מנקודת ראותו של משה, כל תשובות ה' לטענותיו, לא התמקדו בו – במשה, אלא היו תשובות צדדיות. הוא עשוי לפנות לה' ולומר:

ריבונו של עולם! על שאלתי הראשונה "מי אנכי", ענית לי שזה לא חשוב, כי אתה תהיה אתי. על שאלתי השנייה "מה שמך" השבת לי: אהיה מה שאהיה. על שאלתי השלישית שהם לא יאמינו לי, נתת לי שלוש אותות ומופתים. על שאלתי הרביעית שאני מגמגם, ענית לי שתעזור לי לדבר.

אז ריבונו של עולם! אם אתה הולך, אתה עוזר, אתה פועל באמצעות האותות, כל אחד יכול למלא את התפקיד שלי ולמה דווקא אני?

משיב לו ה': דווקא משום שאתה עניו ואינך מכיר בסגולותיך הייחודיות ובעיניך כל אדם ראוי, דווקא משום כך בחרתי בך. אתה שליח נאמן ולא תערב את שיקול דעתך במסירת דברי, אלא תבצע בנאמנות ובדייקנות את מה שאני אומר.

זו תהיה תמצית עדותו של ה' על אופיו של משה: "...בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז)".

שליח למחצה

בכל זאת יש מקום להקשות. הרי מצבו של עם ישראל במצרים היה קשה מנשוא והוא סובל יום יום. מדוע משה רבנו מעכב את הגאולה שהגיעה שעתה, והוא מתמהמה?

התבוננות מדוקדקת בפסוקים תסייע לנו בפתרון הקושי הזה. בני ישראל זועקים במצוקתם אל ה'.

"...וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

ה' מגיב בשלוש צורות.

  • וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.
  • וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
  • וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים (שמות ב, כג-כה)".
  • ה' שומע (וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים) 2) ה' רואה (וַיַּרְא אֱ-לֹהִים) 3) ה' יודע (וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים).

מאוחר יותר, בגילוי הסנה, ה' פונה אל משה ומפרט לו את מה שהוא שומע, רואה ויודע.

  • "וַיֹּאמֶר ה'. רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם. כלומר, ה' רואה את העוני והסבל.
  • "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו. הווי אומר, ה' שומע את קול הזעקה מתוך העינויים.
  • "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו". ה' חש ומרגיש את הכאב. (שמות ג, ז).

בתום הדגשת מצבם הקשה מנשוא של בני ישראל, ה' משרטט את היעד לפני משה, כולל הוצאה ממצרים והעלאת העם לארץ ישראל.

"וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה... (שמות ג, ח)".

כעת, ה' חוזר על דברי המבוא.

  • "וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי (שמות ג, ט)".
  • "וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אתָם (שם)".

בחזרה הזאת מודגשת כאן שוב השמיעה והראיה, אך חסרה כאן "ידיעת הכאב". מדוע? על כך נשמע בהמשך.

מכאן עובר ה' לפסים מעשיים הנובעים מדברי המבוא.

"וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שם, פסוק י)".

בחושיו הדקים מבחין משה רבנו רמז בדברי ה'. הוא מבין שהשליחות שלו מסתיימת בהוצאת בני ישראל ממצרים בלבד. אין בכתב המינוי הזה המשך, דהיינו להעלות את עם ישראל אל ארץ ישראל. כלומר, שליחות למחצה בלבד!

משה רבנו קולט, כי ייתכן והוא לא ישלים את השליחות וזה כאב לו מאוד. עקב כך, העדיף משה לעלות לארץ ישראל כאדם פשוט, מבלי להיות מנהיג ושליח ה'.

תחושתו של משה מקבלת חיזוק מהמשך דברי ה' אליו.

"...וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (שם, פסוק יב)".

כלומר, פִסגת השליחות היא התגלות ה' על הר סיני ומתן תורה.

שוב רמז דק: לא מובטח לך סיום השליחות בכניסה לארץ ישראל (ארץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי... ).

ידיעת ה'

נשוב אל הפרט החסר בדברי ה', והוא "ידיעת ה' את כאבם של ישראל".

האם יש קשר בין העלמת הפרט הזה והעלמת חלק מן השליחות, שהיא ההגעה לארץ ישראל?

אכן יש קשר עמוק.

הביטוי "וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים" או הביטוי המורחב שלו "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו", הוא ביטוי המדגיש את הקשר החזק מאוד בין ה' ובין עמו ישראל. ה' יודע לעומק את הרגשת הכאב העצום של בני ישראל במצרים, והוא מתאר זאת, כאילו הוא חש בכאב הזה.

מדוע חשוב מאוד לציין שה' מרגיש את כאבנו?

התשובה היא, כי ה' מבקש שגם אנחנו נכיר אותו, נדע אותו ונחוש ונרגיש את רצונו העז להיטיב לנו. שגם אנחנו נחוש את הצער שה' מצטער בשעה שאנחנו - עמו ישראל, עוברים על מצוותו. הושע הנביא משרטט עבורנו את היעד.

"...וְיָדַעַתְּ אֶת ה' (הושע ב, כג)".

נקביל בין יציאת מצרים ובין קיבוץ גלויות. ביציאת מצרים נאמר:

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם...וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם (שמות ו, ז)".

כלומר, ידיעת ה' המוציא אותנו ממצרים.

ובקיבוץ גלויות נאמר:

"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל... (יחזקאל כ, מב)".

כלומר, ידיעת ה' כוללת את היציאה מארץ מצרים ואת ההגעה לארץ ישראל.

אמור מעתה. בתביעה לדעת את ה', ארץ ישראל תופסת מקום נכבד, ובלעדיה אין ידיעת ה' שלמה.

מצד שני, בכתב המינוי של שליחות משה רבנו לא מוזכרת העלאת העם לארץ ישראל. משום כך, גם הידיעה שהיא כנגדה דהיינו, ידיעת ה' אותנו "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאבָיו" שהיא ידיעת ה' את סבל ישראל, לא הוזכרה.

הופעת אהרן

מדוע בכל זאת, בסופו של יום, הסכים משה לשליחות גם אחרי שהבין ששליחותו לא תהיה שלמה?

ועוד לפני כן נשאל: האם יש קשר כלשהו בין עוּבְדַת היות משה כבד פה ולשון, לבין אי מינויו כשליח להעלות את עם ישראל לארץ ישראל?

כידוע, אחת מן הטענות שמעלה משה לפני ה', היא העובדה שהוא מתקשה בדיבור. ה' משיב לו שהוא – בורא הפה והלשון, החליט שדווקא באופן הזה משה יבצע את שליחותו וה' יעזור לו. כלומר, המופתים המדהימים שיבצע משה יהיו כל כך משכנעים, שלא יהיה צורך בדיבור רהוט.

אולם, כל זה מועיל מול פרעה מלך מצרים, שריו ועבדיו וכלל אזרחי מצרים. כל אלו נכנעים לכוח ולעוצמה. לא כן עם ישראל. כדי לחנך את עם ישראל לרצות את ארץ ישראל ואת התורה, צריך כושר דיבור לאורך זמן, ולא די באותות ומופתים.

לכן, רק כאשר ה' הציע שאהרן יצטרף לשליחות כדוברו של משה, התרצה משה ללכת.

"...וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵא-לֹהִים (שמות ד, טז)".

משה חשב שכעת, יחד עם אהרן, יוכלו לשכנע גם את המצרים בשילוח בני ישראל, וגם את ישראל בקבלת עול מלכות שמים ובהסכמה לעלות לארץ ישראל.

צירופו של אהרן בעל הדיבור הרהוט, הוא ששִכנע את משה רבנו להסכים לשליחותו הגורלית.

מה קרה אחרי ארבעים שנה?

העם עומד ומתלונן קשות על מחסור במים, ומשה ואהרן נופלים על פניהם.

כבוד ה' מופיע בענן ומדבר אל משה.

"קַח אֶת הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו, וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם (במדבר כ, ח)".

ארבעה ציווים נאמרו בלשון יחיד: 1) קַח 2) וְהַקְהֵל 3) וְהוֹצֵאתָ 4) וְהִשְׁקִיתָ,

ואחד בלשון רבים 5) וְדִבַּרְתֶּם.

נתרכז בפִסקה הבאה: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם..." ופירושו, ודברתם על הסלע לעיני בני ישראל.

כלומר, תדברו שניכם עם בני ישראל, על עניין הסלע ומשמעותו ועל האמונה בה' שיוציא מים מן הסלע.

היות ויש פה מהלך חינוכי, המצריך את רהיטות לשונו של אהרן יחד עם סמכותו הנבואית של משה. ה' מצווה על שניהם לדבר.

מה שקרה בפועל היה, שמשה דיבר לבדו.

"...וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים...".

בנקודה הגורלית הזאת שמפניה חשש משה כל כך, היה נחוץ דיבורו הרהוט של אהרן כאוויר לנשימה. הרי כל צירופו של אהרן לשליחות היה בעבורה, בנקודה המכריעה הזאת הכול כָּשַׁל.

משה דיבר לבד ודיבר קשה "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים". חלומו של משה לעלות לארץ ישראל נגוז, והוא שומע בכאב את דברי ה' על הר נבו:

"כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא... (דברים לב, נב)".

הוספת תגובה

קטגוריות

שיעורים אחרונים כללי

logo arc 034 ta'anit 18a נפוץ

logo arc 033 ta'anit 17b נפוץ

logo arc 032 ta'anit 17a נפוץ

logo arc 031 ta'anit 16b נפוץ

logo arc 030 ta'anit 16a נפוץ

logo arc 057 ta'anit 29b נפוץ