סוכן מכירות ("המוכר") מכר ארבעת המינים. הסיכום בינו לבין הספק ("הנותן") היה שהסוכן מקבל עשרים וחמשה אחוז מסכום המכירה, ושאר הכסף הולך לספק. לסוכן יש סמכות לקבוע באיזה מחיר למכור את ארבעת המינים.

אחר החג מצא הסוכן בכיס המכנסים שטר של 200 ש"ח, הכסף והמכנסים עברו כביסה. הסוכן מסתפק האם כסף זה הוא ממכירת ארבעת המינים, או שאולי זה הכסף שהוא קיבל מהספק אחר שהתחלקו, וכולו שייך לו. וכן אולי זה כסף משלו ללא קשר למכירת ארבעת המינים.

הרב ינון אליה חדאד

תשובה:

 

א. המוציא מחבירו עליו הראיה

לכאורה היה נראה לומר שהמוכר פטור לחלוטין, שכיוון שמוחזק בכסף חל הכלל הפשוט (ב"ק מו.) "המוציא מחבירו עליו הראיה". ואפי' היה יותר צד לומר שמעות אלו הם ממעות המכירה שחייב לחלוק בהן עם הנותן, מ"מ הרי אמרי' בב"ק שם שאין הולכים בממון אחר הרוב אלא אחר החזקה.

 

ב. הו"א לחייבו מטעם "הוה ליה למידק"

בב"מ (לז.) תנן: "אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו". ובגמ' אקשי' הן על דין "גזלתי" והן על דין "אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה". ומתירוצי הגמרא למדנו שני יסודות. א. כאשר חוסר הידיעה של הנפקד או הגזלן נגרם מחמת רשלנות ובלשון הגמרא "הוה ליה למידק", אזי הדין הוא שיהיה חייב לשלם לשניהם אם יתבעוהו. ב. אם לא תובעים אותו פטור בדיני אדם, אך מ"מ אם חייב אם בא לצאת ידי שמים. (וביאר רש"י: בא לצאת ידי שמים - מאליו בא לימלך מה יעשה ולא יענש, דהשתא ודאי אמרינן ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניהם, שאם תהא מונחת עד שיבא אליהו, נמצא הנגזל מפסיד על ידך).

וכן נפסק בש"ע (סימן ש סעיף א) "שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, וכל אחד משניהם אומר: אני הוא שהפקדתי המאתים, והשומר אומר: איני יודע, ישבע כל אחד מהם שהפקיד ק"ק, ויתן ק"ק לזה וק"ק לזה, ונמצא מפסיד מנה מביתו מפני שפשע, שה"ל לכתוב שם כל אחד על כיס שלו. ואי אינהו לא תבעי ליה כל חד בברי, אם בא לצאת ידי שמים חייב; אבל בדיני אדם, פטור".

ולמדנו מדין זה, שאף שבעלמא אמרי' "המוציא מחבירו עליו הראיה", מ"מ כאשר סיבת הספק היא רשלנות השומר, אזי אינו נפטר בטענה זו. ולא זו בלבד, אלא שצריך לשלם יותר ממה שהופקד אצלו כדי לצאת ידי חובתו. ואף אם לא תובעים אותו, מ"מ אינו יוצא ידי שמים עד שייצא מידי כל ספק חוב.

לפי זה היה נראה בנדון דידן לחייב את המוכר. שהרי ודאי היה צריך לדקדק ולדעת היטב מהן מעות המכירה ומהן המעות שלו, כדי שישלם לנותן את כל חלקו. ועל דעת כן קיבל את הסחורה ועסק במכירה. וכיוון שלא דקדק ובא לידי ספק, אף שבדיני אדם פטור הוא, שהרי הנותן אינו תובעו ולא יכול לתובעו, מ"מ בבא לצאת ידי שמים חייב. ואף שיתכן שפטור הוא לחלוטין ונמצא שמשלם מה שאינו חייב כלל, הרי זה דומה למה שכתב בשלחן ערוך "ונמצא מפסיד מנה משלו מפני שפשע".

אמנם אחר העיון נראה שאין לדמות את הנ"ד לדין שנים שהפקידו. והטעם לזה שבשנים שהפקידו, מתחילה התחייב השומר להחזיר מאתים למי שהפקיד מאתים. אלא שכיוון שכעת אינו יודע מי בעל המאתים, לא יוצא ידי חובתו זו עד שישלם לשניהם. אך בנ"ד, מאחר שהמוכר מסופק שמא השטר שמצא הוא שלו ממקום אחר לגמרי בלא קשר למכירה, נמצא שהספק הוא אם בכלל חלה עליו מעולם חובה לתת לנותן ממעות אלו, והרי זה דומה למי שטוען "איני יודע אם הפקדת אצלי" דקיי"ל (סי' עה סע' י) שפטור אף בבא לצאת ידי שמים כאשר אין מי שתובעו.

 

ג. הו"א לחייבו מטעם איני יודע אם פרעתיך

לכאורה היה נראה לומר, שאף שלמראית עין הספק של המוכר הוא רק לגבי מעות אלו, באמת הספק הוא לגבי עצם התחייבותו לשלם על הרווחים מהסחורה. שהרי הוא קיבל סחורה על דעת למכרה ולשלם אחוזים לנותן, וכעת מחמת הספק במעות שמצא, יוצא שהוא מסופק על עצם חובתו לשלם אחוזים על הסחורה, האם פרע את חובתו זו אם לאו. וא"כ הרי זה דומה לדין "איני יודע אם פרעתיך" דקיי"ל (סי' עה סע' ט) שאף שאין מי שתובעו, מ"מ חייב לשלם בבא לצאת ידי שמים.

אמנם אליבא דאמת גם זה אינו. כי החובה לשלם אחוזים על הסחורה היא רק על מה שהצליח למכור ממנה, וכיוון שלגבי מעות אלו מסופק אם הן שלו, נמצא שמסופק אם בכלל חלה עליו מעולם חובה לתת אחוזים ממעות אלו, ודומה לאיני יודע אם הפקדת אצלי, וכנ"ל.

 

ד. אם היה ברור שאלו הן מעות המכירה

יש לברר מה היה הדין אם ברור היה למוכר שמעות אלו אינן משלו מצד אחר כלל, אלא ודאי הן ממעות המכירה, אלא שמסופק האם הן המעות שקיבל לאחר שהתחלקו ברווחים, או קודם לכן וחייב לתת מהן אחוזים לנותן.

ונראה לומר שכיוון שברור שמעות אלו הן ממעות המכירה, הרי שאי אפשר לומר שיתכן ומעולם לא חלה עליו חובה לשלם לנותן, אלא ודאי חלה עליו חובה לשלם לנותן, אלא שהוא מסופק אם קיים חובתו זו או, ובזה דומה באמת לאיני יודע אם פרעתי שחייב לשלם בבא לצאת ידי שמים. וגם יש לצרף סברת "הוה ליה למידק" שהיה לו לדקדק ולדעת מה הן המעות שלו וממה חייב לשלם לנותן, וטעם הפטור שכתבנו לעיל לא שייך כאן וכנ"ל.

 

לסיכום:

אם בכלל הספק מסופק סוכן המכירות שמא כסף זה הוא משלו ללא קשר למכירת ארבעת המינים, אזי פטור הוא מכל וכל. אמנם אם ברור לו שכסף זה קשור למכירה, אך הוא מסופק האם כסף זה הוא אחר שהתחלק עם הספק או קודם לכן, אזי פטור הוא בדיני אדם, כיוון שאין מי שתובעו. אך מ"מ אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם.

 

הרב ינון אליה חדאד

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן