אדם הכניס חוט לא מקורי למחשב ולאחר מכן ניזוק המחשב. יש לדון האם מכניס החוט נחשב 'אדם המזיק' או לא? על הצד שנחשב אדם המזיק, האם פטורים  של שואל (במתה מחמת מלאכה או  מדין 'בעליו עמו') פוטר גם אדם המזיק מחיובי תשלומין?

 

הרב אברהם פורטל

 

כתב מרן השו"ע (חו"מ סי' ש"ט סעי' א')- השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור אע"פ שעבר על דעת הבעלים ,ואם הוחמה חייב.עכ"ל

מבואר מדבריו שהשוכר ששינה מהשימוש הראוי לחפץ, חייב על היזקו.

ויש לברר מדין מה חייב? האם החיוב הוא רק בשוכר משום שחייב אף בגניבה ואבידה אבל שומר חינם שחייב רק בפשיעה פטור או שדינו כפושע ואז שומר חינם אף חייב?   

בחידושי רעק"א שם דן אם חייב מדין ששינה מתנאי שהתנה איתו הבעלים וכאילו גזל את החפץ

 או שחייב מדין פשיעה בידיים שדינו כמזיק בידים.עכת"ד

מבואר מדבריו שדינו של המשתמש שימוש לא נכון בחפץ שאול הוא כגזלן או כאדם המזיק ולא משום שנחשב שלא שמר כראוי בגדרי פשיעה, אונס או גניבה ואבידה.

על פי זה יוצא שהמחבר את החוט הלא נכון דינו או כמזיק או כגזלן וחייב לשלם ולא יועיל לו פטורי השומרים.(אמנם לקמן בסעי' ד' לדעת המל"מ שכתב בדרך אפשר ויש מבארים כך בדעת הראב"ד ששומר שהזיק שלא בכוונה דינו כפשיעה ולא כאדם המזיק נפקא מינה אם יש לשואל פטור של "בעליו עמו" )

ב. אלא שיש לברר במציאות האם באמת חיבר חוט לא נכון או שאכן חיבר חוט נכון אלא שקרה 'קצר' שלא באשמתו שאז דינו מבואר בשו"ע (חושן משפט הלכות נזיקין סימן שעח,ג')-

היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה, אם לא היתה מהודקת וחזקה, חייב. ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה, הרי זה פטור, שזו מכה בידי שמים היא. וכן כל כיוצא בזה.עכ"ל

מבואר מדבריו שאפי' אדם שמזיק בידים מתוך שימוש נכון בחפץ אלא שקרה אונס לא משוער כלל והזיק שדינו שפטור.

ג. פטור זה של המזיק שהזיק באונס גמור, הוא דווקא באדם המזיק. אבל שואל שקרה אונס גמור בזמן השאלה חייב ( שו"ע חו"מ ש"מ).

אמנם יש כמה מקרים שהשואל פטור כגון:

מתה מחמת מלאכה- שואל פטור במתה מחמת מלאכה כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' ש"מ סעי' ג'). נחלקו הראשונים מהו הטעם לפטור זה:

רשב"א(ב"מ צו:)- במקרה שהאונס מצוי לבוא ואף על פי כן השאיל את החפץ לאחר הרי הוא כמוחל מראש על אונס זה.וכך פסק שו"ע.

רמב"ן ,ריטב"א(שם)- במקרה שהחפץ השאול נתקלקל מחמת מלאכתו  נחשב כפשיעת המשאיל שהתגלה עכשיו שהחפץ לא היה ראוי מעיקרו לשימוש.וכך פסק הרמ"א.

מהרשב"א מבורר שפטור של מתה מחמת מלאכה הוא על כל אונס שמצוי לבוא בזמן השימוש הראוי בחפץ ואפילו שזה אונס שבא מבחוץ .

ואילו להרמב"ן והריטב"א הפטור של מתה מחמת מלאכה הוא רק כשהאונס קרה מתוך השימוש בחפץ עצמו ולא אונס חיצוני.

יש לציין שכל פטור "מתה מחמת מלאכה " הוא דוקא כשהשימוש בחפץ נעשה באופן הראוי לו אבל כששינה השואל מהשימוש הנכון בחפץ אין פטור של "מתה מחמת מלאכה" כמבואר בשו"ע (ש"מ סעי' ב').

 בנוגע למקרה  שלפנינו כשהשואל עצמו הכניס את החוט ,אונס כזה של 'קצר', כיון שנעשה שימוש לא ראוי בחפץ שהרי חיבר אותו לחוט שלא ראוי לו אין כאן פטור של מתה מחמת מלאכה.

ד. אם השואל מסופק אם מתה מחמת מלאכה נחלקו הפוסקים אם השואל פטור או חייב:

לדעת הרמ"א (שם,ג') אם השואל מסופק אם מתה מחמת מלאכה או שמא שינה, השואל חייב מ-2 טעמים:

 א. מתוך שאין השואל יכול לישבע שבועת השומרים ליפטר שמתה מחמת מלאכה, שהרי הוא מסופק, ולכן חייב  (ש"ך).

ב.השואל מתחייב באחריות החפץ המושאל מרגע שמשך אליו את החפץ ולא נפטר          מאחריותו אלא עד שישיב את החפץ או כשברור שמתה מחמת מלאכה ,ודינו כאדם שודאי היה חייב כסף לפלוני והוא מסופק אם פרע שדינו הוא שחייב ולכן חייב. (קצות החושן).

אך לדעת השו"ע (כפי שביאר את דבריו הש"ך (שם ס"ק ז') חיוב השומר הוא רק משעת הנזק שקרה לחפץ השאול ולא מרגע משיכתו אליו. לכן כל עוד חיובו לא מבורר הוא פטור שתולין בסתם שמתה מחמת מלאכה. ודינו כאדם שמסופק אם בכלל לוה כסף מחבירו שדינו הוא שפטור כמבואר בשו"ע (חו"מ, ע"ה, ט').

להלכה, האחרונים[קצה"ח (ש"מ ס"ק ד'),נתיבות המשפט(רצ"א ס"ק כ"ח)] צידדו לדברי הנמו"י שהשו"ע סובר כמותו.

בנוגע למקרה שלפנינו אם השואל הסתפק אם הוא שינה באמת מהשימוש במחשב ,לדעת השו"ע יש לפוטרו (וכך גם יוצא מהקצות והנתיבות.) ולדעת הרמ"א לחייבו .

יש להבהיר שרק אם ברור שלא היה כאן פשיעה בשמירת החפץ אז נחלקו הפוסקים  בספק מתה מחמת מלאכה, אך אם פשע השואל בשמירת החפץ ואחר כך ניזוק החפץ המושאל, אפי' שמסופק אם ניזוק מחמת מלאכתו, לכו"ע חייב ! כפי שמצינו בשו"ע (רצ"א,ז') וזה לשונו:"המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות, ואמר: תן לי פקדוני, ואמר לו השומר: איני יודע אנה הנחתי פקדון זה, או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך, הרי זה פושע וחייב לשלם מיד (מהר"ם פ' המפקיד)."

ובנוגע למקרה שלפנינו דוקא אם ברור שהשואל  נוכח שם ורק מסופק אם החוט שהוא חיבר למחשב היה טוב אז נחלקו הפוסקים אם פטור או לא.

ה.פטור נוסף מצינו בשואל והוא "בעליו עמו" כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שמ"ו).

דהיינו במקרה שהמשאיל עבד בזמן ההשאלה אצל השואל ואפי' עשה עמו מלאכה קלה כמבואר בגמ' ב"מ( צז.) שאפילו השקה המשאיל את השואל מים,אם קרה נזק לחפץ הנשאל אפילו אחר זמן פטור השואל מלשלם.

בנוגע למקרה שלנו המשאיל שהוא מדריך ועובד בישיבה ,והשואל שהזיק אם הוא מתלמידי הישיבה או אחד מהנהלת הישיבה ,דינו מבואר בשו"ע שיש לו דין פטור של "בעליו עמו" (חו"מ, שמ"ו סעיף יב') – וזה לשונו:

מלמד תינוקות, והנוטע לבני המדינה, והמקיז להם דם, והסופר שלהם, כל אלו וכיוצא בהם, יום שהוא יושב בו לעשות במלאכתו, אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתם הרי זה שמירה בבעלים, ואפילו פשע בה השומר פטור. אבל הוא ששאל או שכר מהם, חייב, שאינם שאולים לו. ויש אומרים שבזמן הראוי למלאכה, אף על פי שאינם עסוקים בה, לפי שאינו רשאי להשמט מהמלאכה ההיא בכל עת שצריכים לו, הוי לגבייהו שאלה בבעלים; אפילו אם צריך לתת לו שכר, מכל מקום מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו,  מידי דהוה אשותפים ששכרו שכיר חדש או שנה, דבכל שעה הוי שאלה בבעלים לכל אחד מהם.

אלא שכאן יש לחזור ולהביא את מה שדיברנו לעיל בסעיף א' בשם רעק"א שבמקרה שעשה השומר (כגון שואל) מעשה נזק בידים אין כאן פטור של שמירה בבעלים ודינו כגזלן או לכל הפחות כאדם המזיק שחייב.

וכן כתב החזו"א (נשים סימן קלה ריש פרק הכותב) על דברי הרמב"ם (הל' אישות פכ"א ה"ט) שפטרו חכמים את האשה ששברה כלים בבית והראב"ד שם חלק על הרמב"ם וסבר שהפטור הוא לא מהתקנה אלא מדין שמירה בבעלים.

וביאר שם החזו"א שלא חלקו אם פשעה בידיה אלא שנשברו הכלים מאליהם.

אמנם המל"מ(הל' שלוחין ושותפין פ"ה ה"ב) כתב בדרך אפשר שיש לחלק אם הזיק בכוונה או שלא בכוונה ואם הזיק שלא בכוונה אז פטור בדין שמירה בבעלים.

וכך יש מבארים בדעת הראב"ד על הרמב"ם הנ"ל.

ולכן בנוגע למקרה שלפנינו נחייב את השואל אפי' אם הוא מתלמידי הישיבה או אחד מחברי ההנהלה כדברי רעק"א וכדברי הרמב"ם ,אלא שצ"ע האם השואל הנ"ל יוכל לומר 'קים לי'כמל"מ שכתב דבריו רק בדרך אפשר לעומת פשיטות דברי רעק"א והרמב"ם הנ"ל ובפרט שהמל"מ הביא גם את החילוק של רעק"א.

ו.אם השואל הוא אחד מתלמידי הישיבה שהמדריך עובד בשבילו אך אם מי שהכניס את החוט הוא לא השואל בעצמו אלא תלמיד אחר אין לו דין "בעליו עמו" לכו"ע (אף למל"מ), אלא יש לו דין אדם המזיק ואף אם נפטור את השואל אותו נחייב וישלם את המחשב למדריך .כמבואר בשו"ע(שז,א)

 השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה או נאנסה, כיון שהשני חייב, תחזור לבעלים הראשונים, שאין הלה עושה סחורה בפרתו של זה.

בנוגע למקרה שלפנינו אם לא השואל עצמו הכניס את החוט אלא תלמיד אחר דינו כאדם המזיק ואף לדעת הפוטרים בפושע בידיו כשיש לו דין "בעליו עמו"(מל"מ ,ראב"ד) כאן ודאי חייב.

ז.לרעק"א ודעמיה שחייב השואל שפשע בידיו ודינו כמזיק או כגזלן יש לדון האם חייב לשלם מחשב חדש או רק מחוייב לשלם את תיקון החפץ ?

שו"ע (שנ"ד,ה)

 גנב כלי, ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאיליו, אין אומרים יתן לבעלים השברים וישלים עליהם, אלא הוא יטול השברים ויתן לבעלים כלי שלם או דמיו .עכ"ל

מבואר מדבריו שבגנב שהזיק לחפץ הנגנב מחוייב לשלם כלי שלם ולא הסתפק בתיקון החפץ.

אך בסתם אדם המזיק שלא גנב את החפץ

כתב השו"ע(שפ"ז,א')

 שמין למזיק בידו, כדרך ששמין לו אם הזיק ממונו. כיצד, הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו, שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה, וכמה היה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה, ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור, כדרך שנתבאר בשורו שהזיק, בסימן ת"ג.

מבואר מדבריו שאדם שהזיק לממון חבירו לא מחויב להביא לו כלי שלם אלא רק מחויב לשלם את תיקונו והשלמתו.

במקרה שלפנינו השואל שהזיק למחשב ודאי לא התכוין לגנוב את החפץ ואף לא עשה בו שימוש לתשמיש אחר ממה שהיה מיועד(שאז שייך בו דין שליחות יד שיש לו דין גזלן כפי שהבאתי לעיל בסעיף א' בשם רעק"א) ,אלא רק לא הפעילו כראוי,לכן יש לו דין אדם המזיק שלא מחוייב לשלם כלי שלם אלא רק דמי תיקון החפץ.

אמנם יש לציין שתיקון החפץ משמעותו שיחזיר אותו למצבו לפני שניזוק ולכן צריך לברר ע"י מומחים אם תיקון מחשב מחזירו כפי שהיה או פחות מזה ואז ישלם את ההפרש.

 

ח.אחרי שביררנו שהשואל שהזיק חייב לשלם את התיקון של המחשב ,נשאר לברר על מי תהינה הוצאות הטירחה בשביל התיקון?

מהפס' "והמת יהיה לו" לומדים חז"ל שמחויב המזיק להמציא את החפץ הניזוק לבעליו ולא יגיד לבעליו תיקחו בעצמכם את החפץ ממקום הזיקו ! כגון:אם בהמת הניזק נפלה לבור המזיק מחויב המזיק להוציא את הבהמה מהבור ולהשיבו לבעליו, ולא יוכל לומר לניזק קח אותו בעצמך.(קצה"ח סי' שפ"ו ס"ק י').

נחלקו הפוסקים האם מחויב המזיק לשלם או לטרוח בעצמו לתקן את החפץ הניזוק או שמחויב רק לשלם את התיקון בלבד בלא הוצאות הכרוכות בטרחה להביאו לתיקון.

לדעת הסמ"ע(סי' ת"ג ס"ק ב' וס"ק ח')-המזיק מחויב רק בהוצאות התיקון ולא מחויב בטירחה להביאו לתיקון.

לדעת הפתחי תשובה בשם "בית אפרים"-המזיק חייב גם בטירחה אלא שהניזק צריך לתובעו לטרוח ואז מחוייב המזיק לטרוח.

במקרה שלפנינו השואל שהזיק לדעת הסמ"ע מחויב רק לשלם את הוצאות התיקון ולדעת "בית אפרים מחוייב אף בטירחה להביאו לתיקון.

כאן יש לפסוק כסמ"ע ולפוטרו מהוצאות הטירחה שאפשר שהדין כמל"מ שפוטר מדין "בעליו עמו" וספק הלכה כסמ"ע ולכן פטור.

 

 סיכום:

א.מחבר חוט לא מקורי למחשב דינו כמזיק אפילו אם הוא שומר ויש פוסקים שבמקרה שהוא שואל או שאר שומרים דינו כפושע.

 

ב.מחבר חוט לא מקורי והוא שואל ,אין לו פטור של מתה מחמת מלאכה האמור בשואל.

 

ג.אם לא ברור לשואל אם הוא בכלל חיבר חוט לא מקורי ויכול להיות שחיבר חוט מקורי אלא שקרה 'קצר' תוך כדי שימוש במחשב, נחלקו הפוסקים אם הוא פטור(שו"ע ,קצה"ח,נתיבות) או חייב(רמ"א).

 

ד.המדריך שהשאיל את המחשב לאחד מתלמידי הישיבה או לאחד מחברי ההנהלה ,השואל הזה פטור אף מפשיעה מדין "בעליו עמו",אבל כאן שפשע בידיו שהכניס את החוט ונגרם נזק דינו כאדם המזיק וחייב לשלם !

אמנם אם יאמר השואל הזה שהזיק 'קים לי' כדעת המל"מ והראב"ד יפטר לגמרי מלשלם על המחשב ודוקא שהכניס את החוט בתום לב ולא בכוונה .

 

ה.אם זה שהכניס את החוט הוא לא השואל בעצמו אלא תלמיד אחר אין לו כלל פטור של "בעליו עמו" אלא דינו כאדם המזיק וחייב.

 

ו.השואל שהזיק( ואפי' אדם אחר שהזיק ) חייב לשלם את תיקון החפץ ולא מחוייב לשלם כלי חדש.

אלא שצריך לברר במציאות אם התיקון מחזירו למצבו הראשון או לא ואז ישלם את ההפרש.

 

ז.הוצאות הטירחה להביא את המחשב לתיקון יהיו על המדריך ולא על השואל (אם הוא מהנהלת הישיבה או מתלמידיה ).

 

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן