פרק שלישי - דף כד:

מבנה המשנה: לא זו אף זו (מהדין הפשוט לדין המחודש)

המקרים במשנה שהגט פסול

לא זו אף זו

הטעם

1- סופר כתב גט ללמד מתמחים לכתוב גט.

הגט לא נכתב לשם גירושין אלא כדי להתלמד.

"וכתב לה ספר כריתות" - שיכתוב לשם כריתות.

2- בעל כתב גט והתחרט ונתן את הגט לבעל אחר ששמותיהם זהים.

הגט נכתב לשם גירושין אך לא נכתב לשם הבעל השני.

"וכתב" - הבעל שמגרש צריך לכתוב את הגט.

3- בעל עם שתי נשים ששמותיהן זהות, כתב גט לאחת משתי נשיו ונתנה לשנייה. (אך הגט כשר לראשונה)

הגט נכתב לשם הבעל, אך לא נכתב לשם האישה השנייה.

"וכתב לה" - לשמה. (רק השנייה לא יכולה להתגרש, כי הגט לא נכתב עבורה, אך האישה הראשונה יכולה להתגרש בגט זה)

4- כנ"ל, הבעל ביקש מהסופר שיכתוב לאחת משתי נשיו.

התכוון גם לשם האישה שגירש.

אין ברירה[1]. (=להגדיר היום מה שיתברר רק בעתיד).

סיכום דיני יוסף בן שמעון (שני אנשים ששמותיהם זהים, וכן שמות הוריהם זהים, וכן מקום מגוריהם זהה):

א.        לא ניתן לחייבם כלווים, לכן שניהם לא גובים חוב זה מזה, כי יתכן והתובע הוא הלווה שקיבל את השטר חוב לאחר שפרע את חובו למלווה, וכעת תובע את המלווה.

ב.        מלווה לא יכול לגבות מיוסף בן שמעון (להלן: יב"ש), כל אחד מהם יוכל לטעון שלא הוא הלווה, אלא השני עם שם זהה הוא הלווה.

ג.         האם יב"ש המלווה יכול לגבות מאחרים (לווה)? יש מחלוקת תנאים: י"א שלא יכול, כי הלווה יטען: לא לוויתי ממך (יב"ש 1), אלא לוותי מיב"ש השני, הוא איבד את השטר חוב ואתה מצאת. וי"א שיכול יב"ש 1 שהוא המלווה - לגבות חוב מאחרים (הלווה), כי הוא מחזיק בידו את השטר חוב.

הבעל דומה ללווה (כי צריך לשלם כתובה), והאישה דומה למלווה (כי מקבלת את מעות הכתובה).

רבא: מקרה 3 במשנה - מקביל לדין ג' לפי הי"א השני (במקרה 3 במשנה - יש רק בעל 1, כך שאין דין יב"ש בבעל הלווה):

דין ג'

יוסף בן שמעון 1 - מלווה מחזיק שטר

יוסף בן שמעון 2

הלווה משלם ליב"ש 1

משנה מקרה 3

אישה 1 עם שם זהה - מלווה (גובה כתובה היא מחזיקה בשטר הגט).

אישה 2 עם שם זהה.

הבעל (כמו לווה צריך לשלם כתובה) - משלם לאישה 1 (הגט נכתב עבורה)

אביי שואל: האם גם את מקרה 2 במשנה - תקביל לדין ב'[2]? (במקרה 2 במשנה - יש שני בעלים, כך שיש דין יב"ש בבעל הלווה):

דין ב'

יוסף בן שמעון 1 - לווה

יוסף בן שמעון 2

יב"ש 1 הלווה - לא משלם למלווה.

משנה מקרה 2

בעל 1 עם שם זהה - לווה שצריך לשלם כתובה.

בעל 2 עם שם זהה.

בעל 1 (כמו הלווה) - משלם לאישה 1 את כתובתה, כי הראשונה מגורשת.

ריח גט= גם גט שפסול מדרבנן (האישה נשואה), בכ"ז יש לו השפעה (ריח גט), והיא נחשבת לגרושה רק לצורך כך שלא תוכל להתחתן עם כהן. דוגמא (דף פב:): בעל שאמר לאשתו: "את מגורשת רק ממני ואסור לך להינשא" - הגט פסול אך יש בו ריח גט לפוסלה לכהונה.

        א.        לדעת שמואל - בכל 4 המקרים במשנה - הגט פסול ויש ריח גט הפוסל אותה לכהונה.

        ב.        לדעת רב - רק במקרים 2-4 יש ריח גט, אך במקרה הראשון הגט כלל לא חל, ומותרת לכהונה.

         ג.         לדעת זעירי ור' אסי - רק מקרה 4 יש בו ריח גט, כי לחומרא כן אומרים שיש ברירה.

        ד.        לדעת ר' יוחנן - לכל 4 המקרים אין ריח גט. (אין ברירה לקולא, למרות שלא תיפסל לכהונה).

           


[1] בשעת כתיבה לא היה ברור איזו אישה הבעל יגרש.

[2] אביי מסיים: כשם שמקרה 2 במשנה לא יכול מבחינה הלכתית להיות מוקבל לדין 1, כך גם אין להשוות את מקרה 3 במשנה לדין ג' ולפסוק כדעת הי"א השני (כפי שרבא הקביל ופסק), אלא את שני המקרים במשנה יש להעמיד שיש עידי מסירה המזהים איזה בעל התכוון לגרש איזו אישה. (ובשטרי חוב בדין ג' - יתכן והלכה כדעת הי"א הראשון שחושש לנפילה).