דף כב.

א.        כתב גט על עציץ - כשר וייתן את כל העציץ לאישה. (אין חשש שישבור את העציץ).

ב.        כתב גט על עלה שבעציץ - לאביי הגט כשר לאחר שייתן לה את העציץ. ולרבא פסול, שמא יחתוך את העלה. (צריך שיהיה: "וכתב ונתן", ולא: "וכתב וקצץ ונתן").

ג.         עציץ=מטלטלים. קנייני מטלטלים: משיכה, מסירה, הגבהה, קניין סודר או קניין אגב (אגב הקרקע נקנים גם המיטלטלים שנמצאים בקרקע). אומנם הזרעים שבעציץ נקוב=קרקע. קנייני קרקע: כסף, שטר וחזקה (פעולה בגוף הקרקע, כגון: נעל גדר פרץ. רש"י קידושין כו. מוסיף: חרש מעט).

ד.        עציץ שנמצא בגבול א"י חו"ל: אם מהנקב יוצאים שורשים לא"י - הולכים אחר השורשים, ונחשב שגדל בא"י כך שחייב בתרו"מ. אך אם לא יוצאים שורשים - לדעת אביי הולכים אחר מיקום הנקב, האם הנקב בא"י בחו"ל. ולדעת רבא, הולכים אחר מיקום רוב ענפי האילן.

ה.        שתי גינות של שני שכנים זו למעלה מזו (מדורג), השורשים של הצמח נטועים אצל העליון והענפים יורדים לשני שגר למטה. לדעת ר"מ הצמח שייך לעליון, כי הוא יכול לקחת את העפר, העליון נותן חיים לצמח. אך לדעת ר"י, הצמח שייך לתחתון, כי יכול למלא את גינתו עפר, כך שהצמח לא יוכל להתקיים.

ו.         אילן בגבול א"י, חלק מהשורשים בא"י וחלק בחו"ל, באמצע השורשים יש סלע מפריד. לדעת רבי: בכל פרי מעורב טבל וחולין, וא"א לעשר מטבל וודאי על אלו, הגזע מערבב את היניקה, אך לדעת רשב"ג, פרי שגדל בארץ - חייב. והגדל בחו"ל - פטור. יש הפרדה בשורשים והגזע לא מערבב.


סוף כב.-כב:

סוג העור

הסבר

שיעור הוצאתם בשבת

מצה

עור שלא מעובד במלח, בקמח ובמי עפצים.

לעטוף משקולת בעור (שלא תישחק)

חיפה

עור מעובד במלח, אך לא בקמח ומי עפצים.

עור שמספיק בכדי לכסות קמיע.

דיפתרא

עור מעובד במלח ובקמח, אך לא במי עפצים.

עור בכדי לכתוב גט.

קלף

עור שמעובד במלח, בקמח ובמי עפצים.

כדי לכתוב פרשת שמע ישראל +ואהבת.

גט על נייר מחוק וכל נייר שיכול להזדייף (כגון גט שצולם במכונת צילום) - ר"י בן בתירא אוסר, וחכמים מכשירים. ר"א (בן פדת האמורא) הסביר: חכמים סבורים כדעת ר"א (בן שמוע - התנא), יש עידי מסירה שיקראו את הגט לפני המסירה ויבדקו שאין זיוף[1].

כמו כן ר"א האמורא הגביל את ההיתר של ר"א התנא - רק בגט שניתן עד 10 ימים, רק אז ניתן להכשיר גט שנכתב בדבר הניתן לזיוף, כי עידי המסירה יזכרו ולא מעבר לכך, אומנם ר' יוחנן סבור שר"א התיר גם לאחר 10 יום.

שטר הלוואה או חוזה מכירה שנכתב בנייר שניתן לזיוף (כגון לא מסמך מקורי) - ר"א האמורא פוסל את כל שאר השטרות שנכתבו בדבר שיכול להזדייף, כי השטר עומד לגבייה (כגון שטר הלוואה) ושמא עידי המסירה ישכחו שהיה תנאי וזייפו. ורק בגיטין התיר ר"א, כי הגט לא עומד לגבייה אלא רק להתיר את האישה, אך ר' יוחנן מתיר גם בשאר שטרות, (אליבא דר"א, אך לת"ק וודאי פסול).


[1] אך לדעת ר"מ (עידי חתימה כרתי) - גט שנכתב בדבר שיכול להזדייף - פסול, כי אישה שבאה להתחתן עם גט זה לא מביאה את עידי החתימה, כך שאין מי שיעיד שלא היה זיוף. אך לדעת ר"א, האישה צריכה להביא את העידי מסירה לפני שתתחתן, והם יעידו אם יזהו זיוף.