נישואין אזרחיים
בית הדין
יב ניסן התשעז | 08.04.17
במאמר זה יובאו השיטות ההלכתיות ביחס לנישואין אזרחיים ללא חופה וקידושין. האם יש צורך בגט, ומתי אין לתת גט לחומרא בכדי למנוע ספק ממזרות.
הרב ישועה רטבי
נחלקו האחרונים, האם יש לחשוש לקידושין בנישואין אזרחיים. המקור לכך הוא מדברי ריב"ש (סימן ו) שהביאו הרמ"א בסעיף א: "עכו"ם שנשא עכו"ם, וכן מומר שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ - אין כאן חשש קידושין כלל, ומותרת לצאת ממנו בלא גט. אע"פ ששהה עמה כמה שנים - אינו אלא כזנות בעלמא". (ריב"ש סימן ו' ובת"ה סימן ר"ט).
בשו"ת ריב"ש (סימן ו) מובא על זוג שכומר השיא אותם: "אין ספק כי האירוסין או הנשואין, תקראם כמו שתרצה, שנעשו בנימוסי עובדי כוכבים ובכהני במות' - שאין בהם חשש קדושין, אף אם היו בהם עדים כשרים, שהרי לא נתקיים בהם "נתן הוא ואמר הוא" (קדושין דף ה:). ואף אם נאמר שאין אמירתו מעכבת, מכיוון שנתקבצו יחד כדי להתארס או להנשא (קדושין דף ו), והוי כמדבר עמה על עסקי קדושיה, ונתן לה ולא פירש, דקיי"ל: דיו כל שעוסקין באותו ענין. מ"מ בכאן הרי לא נתן לה כלום, רק שהכומר מברך אותם בקול גדול ונותן טבעת לכל אחד".
עוד הוסיף ריב"ש: למרות שהתייחדו בפרסום - לא הוי נישואין. כיוון שאין עדים הרואים את ההתייחדות שלאחר נישואיהם אצל הכומר, "לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו בלא עדים - אינה מקודשת, אע"פ ששניהם מודים, הלכך כשבעל זה לא לשם קידושין בעל אלא זנות בעלמא".
ואין לומר, הרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וודאי בעל לשם קידושין[1], שכן לדעת הרמב"ם, רק בזוג הנשוי כדת משה וישראל, חל כלל זה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, כך שבמידה ויבוא עליה לאחר הגירושין, וודאי בעלה לשם קידושין, אך אין לומר זאת בכל בעילת פנויה.
אפ' לשיטת הגאונים הסבורים שגם פנוי הבא על פנויה, נחשבת בעילתו לשם קידושין, שכן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. בכל אופן מדובר רק בפנוי שלא חש לאיסור קל של פנויה, ואנו מעידים עליו כי אין בכוונתו לזנות, וודאי בעל לשם קידושין. אך כאן שלא חש לאיסורי כרת, שכן היא לא טבלה לנידתה. שכל שתבעוה להינשא והתפייסה צריכה לשבת שבעה נקיים, ודאי שלא ישבה. ואם על איסור כרת החמור לא אכפת לו, ק"ו שעל איסור פנויה הקל לא אכפת לו, ולא שייך לומר באדם זה "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ודאי בעל לשם קידושין".
השיטות הסוברות שנישואין אזרחיים לא תקפים
על סמך דברי ריב"ש הנ"ל, יש הפוסקים (משפטי עוזיאל חלק ה סימן נט) כי אין לחוש לנישואין כאשר הזוג נישא בערכאות. שכן אין קידושין בכסף (נתן הוא ואמר הוא), בנוסף, בני זוג שנישאים בערכאות, נחשבים כאילו אמרו בצורה מפורשת שאין רצונם להינשא כדת משה וישראל. ורק כאשר בועל סתם אנו אומרים אין אדם בועל בעילת זנות, ודאי כיוון לשם קידושין.
השאגת אריה כתב: היום רק ת"ח יודעים את הכלל כי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובעל לשם קידושין. ורק בדורות ראשונים שקידשו בביאה, כוונו הם בביאתם לשם קידושין, אך היום לא ניתן לומר זאת, לכן היום לא נהגו לקדש בביאה כלל ועיקר. כמבואר בדברי הגמ' במסכת יבמות דף כט עמוד ב, שמאמר איסור לא קני, ואף כאן, הביאה היא ביאת איסור ולא קני.
הבית אפרים (סימן מא) כתב: אין לומר כדברי הרא"ה (יובא לקמן), שאם בני הזוג חיים יחד כנשואים - כולם עדים לכך שהם נשואים, שכן צריך שהעדים יכוונו שהם מסתכלים על ייחוד לשם קידושין.
האגרות משה (חלק א סימנים עד-עה) כתב: במקום שניתן - יש להצריך את האישה גט, אך אם היא תישאר עגונה - יש לפסוק כאחרונים הסוברים כי אין בנישואין אזרחיים משום קידושין. וכ"פ היביע אומר (חלק ו אה"ע סימן א).
מרן הראשון לציון בספרו יחווה דעת (סימן יח) כתב: במדינות שבהם אסור היה להינשא כדת משה וישראל, אלא רק בנישואין אזרחיים - יש לחוש לנישואין, שכן אין לאדם שום אפשרות אחרת, ולא יתכן לומר לו שלא יינשא, ושמא כיוון בבעילתו לשם נישואין, לכן צריך לתת לה גט לחומרא. וכך עושים היום בבתי דין הרבניים.
אומנם יש לציין, יש פוסקים הסוברים כי הגט יכול להזיק, שכן יש לחשוש שמא אותה אישה הנשואה בנישואין אזרחיים, לאחר שתיפרד מבן זוגה תלך ותינשא לאדם אחר כדת משה וישראל. ואם נצריך לתת לה גט לחומרא מהראשון - יאמרו: מכך שהראשון נתן גט, משמע שקידושיו קידושין גמורים, ולפיכך השני שנשאה - אין במעשיו כלום. והאמת היא להפך לגמרי, שנישואי הראשון הם כלום, ורק קידושי השני חלו (שו"ת אבן יקרה).
נמצא אפוא, כי במקרה בו האישה הייתה נשואה ברוסיה בנישואין אזרחיים והתגרשה בגירושין אזרחיים. אח"כ נישאה בחופה וקידושין וילדה ילדים. וכשבאו לארץ, בא הבעל השני לבית הדין שיסדרו גט לאשתו מבעלה הראשון - ודאי שאין לב"ד לסדר לאישה גט מבעלה הראשון, שכן לאחר שהיא נישאה בשנית ויש לה ילדים מבעלה השני, הרי במידה והב"ד ייתן לאישה גט לחומרא - נמצא שילדיה מבעלה השני ספק ממזרים.
השיטות הסוברות שנישואין אזרחיים תקפים
הגרי"א הענקין (בספרו פירושי איברא, מובא באיגרות משה שם) סבור, שנישואים אזרחיים חשובים כנישואים גמורים, ויש להצריכה בגט מוחלט (לא רק בגט לחומרא). הגרי"א הענקין סבור שבכל נישואין שיש בהם כוונה לקניין אישות - הנישואים חלים, למרות שלא הייתה כוונה לנישואין כדת משה וישראל. ומכיוון שבני הזוג נישאו בערכאות, נחשב לקניין אישות, כך שכל הביאות שיבואו אח"כ הם ביאות דקניין.
כך גם חידש הרוגא'צובר (צפנת פענח סימנים כו-כז), שיש חלק בגדר הקניין לשני חלקים: א)- עצם הקניין של האישה לבעל. ב)- איסור אישות. בנישואים אזרחיים יש חלות קניין, כשם שבבן נוח יש גדר קניין אישותי, אף בנישואין אזרחיים יהיה גדר של קניין אישות. אבל אין היא נחשבת כאישה נשואה לגדר איסור אישות, כך שהבא עליה גדרו לא יהיה כגדר הבא על אשת איש. האחרונים השיגו על הרוגא'צובר שלא ניזכר חילוק מעין זה בגמ' ובפוסקים.
בספר שורת הדין (חלק ז) כתב הגר"ד כהן: גם החזון איש סבור שבנישואים אזרחיים צריך גט גמור. זאת מכיוון שהזוג אינו מעוניין בזנות, אלא בקשר קנייני, הרי כל שעושים קניין - מועיל מן התורה. (כעין דברי הגרי"א הענקין)[2].
הפוסקים שמחייבים גט גמור בנישואים אזרחיים, מסתמכים גם על שיטת הרא"ה (שטמ"ק מס' כתובות דף עג.) - כאשר אנו רואים זוג שחי יחד בפרסום, וודאי ניחא ליה בה, ואומרים "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דמכיוון דקא חזינן דקא ניחא ליה בה, מסתמא אית לן למימר שכל אדם רוצה שיגמרו נישואיו. ואע"פ שהמקדש בלא עדים, אין חוששים לקידושיו, הכא מכיוון דהויא מילתא דכולי עלמא ידעי בהו - כו"ע סהדי. וכן המקדש בביאה, אינו צריך אלא עדי יחוד".
הרא"ה כתב: ישנם שני אנן סהדי: א)- אנן סהדי שבני זוג החיים יחד, נחשב כאילו יש עידי ייחוד. ב)- כאשר יש עידי הייחוד אנן סהדי שהיא נבעלה והתקדשה בביאה.
הגר"ח מוואלאזין בספרו חוט המשולש (חלק א סימן י) כתב: הרמב"ם הרא"ש והטור פסקו כרא"ה. "בהא סליקנא ונחתינא, שאחר העיון במשמעות פוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל - לא מצאנו שום חולק על הרא"ה, לא במאי דס"ל דאנן סהדי דנתיחדה, ולא במאי דס"ל דאנן סהדי דנבעלה. ואדרבה בדברי רובם מצאנו סעד לדברי הרא"ה ז"ל, אי בהא ואי בהא כמבואר בפשיטות לכל מעיין".
בספר לבושי מרדכי (סימן מא) מובא: יש לחשוש לקידושין בנישואין אזרחיים. שכן יש לחוש לקידושי שטר, שבחוזה מובא לשון קידושין, ויתכן ונזדמנו עדים באותו מעמד.
בספר זקן אהרן (חלק ב סימן קג) מובא: יש לחשוש אף לקידושי כסף, שכן הנייר שווה פרוטה.
יסוד חשוב מובא בערוך השולחן (הלכה ג): "וכלל גדול הוא באיסור אשת איש שא"א לברר הדין להדיא מהש"ס - יש לילך לחומרא בכל צד".
[1] לקמן סימן קמט סעיפים א-ו, תובא המחלוקת האם אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
[2] בספר שורת הדין (חלק טו עמוד שז) מובא: החזון איש שלח תשובה לגר"ש פיבל הלוי שטיינברג (ספר אור הנר עמ' פג), האם אישה שקיבלה גט לאחר נישואים אזרחיים צריכה להמתין שלושה חודשים: "בדבר קידושין אזרחיים - עדיין לא נסתיימה ההלכה, דכיון שאינם רוצים בזנות אלא בקשר קניני, ואף שנזורו מדרך התורה, כל שעושים קנין המועיל מן התורה אף שדעתם שיהיה קנין אישיי ולא תוריי - מ"מ מועיל. והלכך אם היה בחוזה חתום הבעל ומסר לה - אפשר לחוש לקדושי שטר, ואפשר דאין חסר כאן לשמה, כיון שנכתב לשם כך. גם בואם לדירה אחת - אפשר שדעתם לאשר קשרם. וקשה להכריע בחמורים כאלה. בכל אופן אין לפרוץ גדר בזמן הזה שיראו שהיא נישאת תוך ג' חודשים, ויהי לעז ותהא פרצה".