האגרות משה (יו"ד חלק ב סימן סב) כתב: יש צורך להבין איך ההיתר עסקה עובד. במאמר זה יוסבר כיצד ניתן להלוות בלי חשש לריבית ע"פ היתר עסקה.

 

 

 

הרב ישועה רטבי

 

צריך להבין איך ההיתר עסקה עובד (כך כתב האגרות משה ביו"ד חלק ב סימן סב):

המלווה נותן ללווה סכום מסוים. חלק מהסכום נחשב לפיקדון, הלווה בעצם לא לווה (על אותו חלק פיקדון) אלא שומר שתפקידו לעשות רווחים.

תפקיד הלווה לעשות עם הכסף שקיבל מהמלווה עסק מסוים ולהרוויח כסף. את חלק מהרווחים הוא יצטרך לתת למלווה, בעצם הרווחים מהעסק זה הריבית. אסור שתהיה ריבית מהלוואה, אבל מותר רווחים מעסק. צריך להבין, אין כאן לווה ומלווה (בשטר עיסקא לא מוזכר ניסוח של מלווה ולווה וכמובן שלא מוזכר ריבית אלא רק רווחים) - אלא נותן ומקבל. אחד נותן את המעות והשני שקיבל את המעות מתעסק עם העבודה.

 

יש אנשי עסקים שנותנים כסף לאדם, בכדי לסייע לו לפתוח עסק, נותן הכסף בעצם משקיע כסף בעסק, והמקבל צריך להחזיר למשקיע אחוזים מסוימים מהרווחים. הרווחים זה הריבית.

בגלל זה יותר קל לקחת הלוואה עם היתר עסקה לעסק אמיתי, או לקניית בית שנחשב לעסק, אבל מבחינה הלכתית לא פשוט לקחת הלוואה עבור המינוס, (עבור הלחם והחמאה), כי זה לא באמת עסק עם רווחים. רק בדבר שנושא רווחים - ניתן להסתמך בקלות על היתר עסקה. (תחילת הנוסח של השטר עסקה נועדה לוודא שאכן מדובר על עסק נושא רווחים).

הבעיה היא שלכאורה הלווה יוכל לטעון שלא היו רווחים בעסק, (כאמור הרווחים זה הריבית)? לכן בשטר כתוב שהמקבל (הלווה) לא נאמן לומר שאין רווחים, הוא חייב תמיד לשלם את הרווחים. ואם יטען שלא היו רווחים - הוא יצטרך להביא עדים כשרים ולהישבע וכו'. (ש"ך יורה דעה סימן קסז ס"ק א).

אנו יוצאים מנקודת הנחה שהלווה לא ישבע כאשר הוא אוחז בספר תורה. מעבר לכך, מאוד קשה להוכיח ע"י הבאת עדים כשרים, המלווה יוכל לומר הלכה כדעת רבנים שמי שיש לו מכשיר חכם - פסול לעדות. נ"ל שכמעט בלתי אפשרי להביא עדים כשרים שיוכיחו הפסדים, אפ' עדים פסולים קשה להביא על הפסד של כל שקל.

יש נוסחים שאומרים שהצדדים קבעו כפשרה סכום מסוים אם יהיה וויכוח על הרווחים. סכום הפשרה זהו הריבית. כך שתמיד אם יהיה וויכוח האם היו רווחים או לא - שני הצדדים כבר חתמו על פשרה והנותן יקבל את סכום הפשרה שזה הקרן והריבית. הלווה חותם שאם ייתן למלווה סכום כסף (שזה הקרן והריבית) הוא יהיה פטור מהשבועה ומהוכחה על רווחים, וכל שאר הרווחים יישארו ברשותו.

מכיוון שמדובר על עסקה עם נותן ומקבל - צריך לחתום על השטר לפני ההלוואה, ואם נותן הכסף (המלווה) כבר העביר את הכסף - צריך להחזיר, לחתום ואז לערוך את ההלוואה מחדש לאחר שחתמו על היתר עסקה.

בהתחלה כתבתי שרק חלק מהסכום זה פיקדון שבו עושים עסקים, כל שאר הסכום זו הלוואה שניתנת ללא כל ריבית. בנוסח הפשוט של היתר עסקה  כתוב (על בסיס דברי הגמ' במסכת בבא מציעא דף קד עמוד ב, ובמסכת בבא בתרא דף ע}, שחצי מהסכום המושקע בעסק נחשב לפיקדון וחצי מהסכום נחשב להלוואה, דהיינו מחלקים את האחריות בין שני הצדדים. האחריות על חצי הפיקדון הוא על נותן המעות, (כל הרווחים וההפסדים שיהיו בחלק הפיקדון - יהיו של הנותן), אך האחריות על חצי ההלוואה הוא על מקבל המעות, המקבל מחויב בכל מצב להחזיר את סכום ההלוואה, גם אם הפסיד בעסקה.

נקודה נוספת, מקבל הכסף (הלווה) עובד וטורח בעסק, אך אם הוא לא יקבל שכר על עבודתו בחצי פיקדון, תהיה בעיה של אבק ריבית, כי בפועל המקבל משקיע גם את חצי מעות ההלוואה בעסק, והוא מחזיר גם את ההלוואה וגם את העבודה והטרחה במעות, כך שהעבודה בחלק פיקדון נראה כריבית, בכדי לפתור זאת יש לתת למקבל המעות (מי שעובד בעסק) שכר על טרחתו כדי שלא יהיה איסור ריבית (העבודה בחצי הפיקדון כתמורה לחצי הלוואה), לכן מצוין שחלק מהרווח - שייך למקבל כשכר על טרחתו בעסק.

את חלק ההלוואה - הלווה יחזיר גם אם יש הפסדים או רווחים, כי בהלוואה האחריות על הלווה להחזירה בכל מצב. (לא צריך להזדקק לעדים ושבועה כמו בחלק הפיקדון).

לכתחילה גם המלווה נותן המעות צריך לחתום ולא רק הלווה מקבל המעות.

כמובן שהחתימה המרכזית היא של הלווה, והשטר צריך להיות ברשות המלווה.


[1] היתר עסקה - מבואר ביורה דעה סימן קעז סעיף ב, וכן בסימן קסז סעיף א.

שאל שאלה


קוד אבטחה
רענן